באר יצחק אבן העזר רמג

עיירות כיון דהוי במדינה א' מגורשת אף בכתב שם מ"כ לבד, וזה ברור בעז"ה לאמיתה של תורה בכוונת הירושלמי

והא דמקשה בש"ס דילן (דף ל"ד) על הא דתניא יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת ולא מוקמינן דמיירי במדינה אחת משום דמשמע דקאי אלעיל דכתיבה ונתינה המה בשתי מדינות, והא תני סתמא יצא למק"א דמשמע אף דיצא למדינה אחרת ג"כ כשר, לכן מוקי דמיירי בלא אתחזק, משום דמן הסתם באותו מקום שיוצא עכשיו אין יודעים שיש לו שם אחר במק"א, דאין מכירים אותו כל כך

ולפמש"כ דכוונת הירושלמי דקאמר הי' מיהודה וכתב לגרש ביהודה דקאי ג"כ היכא שהכתיבה ונתינה הם בשני מקומות ורק במדינה אחת, א"כ לפ"ז נסתר מש"כ לעיל לפרש מאמר ר' אילי דבירושלמי שם דקאי על הך הקודם דהי' מיהודה כו' כנ"ל, ולכן צריך לכתוב שם מ"כ ומ"נ לעיקר ושם שבמק"א לטפל, דהא הך דהי' מיהודה כו' קאי ג"כ היכא דמ"כ ומ"נ הם בשתי מקומות חלוקות, לכן נראה לפרש דר' אילי קאי על מה דאמרו בברייתא מקודם ביהודה וגליל דצריך להזכיר שם מ"כ ומ"נ דלכתחלה צריך לכתוב שם של מ"כ לעיקר ומ"נ לטפל, ובדיעבד אף בכתב שם מ"נ לעיקר ומ"כ לטפל ג"כ כשר, וכמש"כ הפ"י והמראה הפנים כנ"ל, ושפיר מוכח לפ"ז דס"ל לירושלמי דמ"כ עיקר וכמש"כ הר"נ, אך לפירושם בהא דהי' מיהודה וכתב לגרש ביהודה אין הכרח להוכחתם כנ"ל, משא"כ למש"כ בכוונת הירושלמי בהא דהי' מיהודה כו' שפיר מוכרח כפירושם דר' אילי קאי על גוף הברייתא, והא אכתי קיימינן באמצע הדיבור דהא אח"ז אמרו בירושלמי אם הי' שרוי במק"א מגרש לאיזו שירצה דהוא לשון התוספא כמבואר בש"ס דילן [בלשון אחרת קצת] דאמרו אם יצא למק"א וגירש בא' מהם מגורשת, ומימרא דר' יוסי ור' אבין המבואר בירושלמי שם, פרשתי בחידושי לאה"ע בארוכה וחכמ"ל], ואף דמהר"נ לא משמע כן בפי' הירושלמי הנ"ל, מ"מ יש על מה לסמוך כנ"ל בכוונת הירושלמי הנ"ל בעז"ה. כי הדברים נכונים וברורים למבין

ועכ"ז אין לסמוך על זה ולהקל בשמות [כמו יוסף ויוחנן] המחולקים לגמרי ממ"כ למ"נ בשתי עיירות אף במדינה אחת, משום די"ל דכיון דקיי"ל באה"ע (ריש סי' קמ"ב דלדידן צריך לומר בפני נכתב אף בעיר אחת משום דאנן טרודים וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ו') בד"ה שאני בני מחוזא דניידי, א"כ מחמת האי סברא שייך לומר ג"כ לענין שינוי מ"כ למ"נ בשם, הבעל דכיון דאנן טרודין אין אכן בקיאין בשמו איך נקרא איש פ' שם, ולכן יש עדיין לחוש שמא יערער הבעל אח"ז, וגם כש"כ הוא, דהא חזינן גבי חשש מזוייף קיי"ל דממדינה למדינה בא"י א"צ לומר בפ"נ לדינא דגמ' ואלו גבי שם מ"כ מצינו דאף ממדינה למדינה בא"י חשו שמא יערער הבעל, וכמש"כ לעיל לחלק ביניהם, א"כ כיון דלדידן מחמירינן גבי חשש זיוף בעיירות מחולקות במדינה א' כש"כ דחיישינן בזה בשינוי השם בין מ"כ למ"נ אף בשתי עיירות חלוקות במדינה אחת ולכן שפיר סתמו השו"ע וכל הפוסקים ולא חלקו בזה כנ"ל

אבל ז"א שייך אלא בשמות חלוקות לגמרי כמו יוסף יוחנן די"ל דלאו מלתא דרמיא עלייהו לידע איך קורין אותו בשם במ"כ דהם טרודים וכמש"כ רש"י (שם) גבי בני מחוזא דניידי דאין נותנין לב להסתכל ולהכיר חתימת בני העיר כו', א"כ אפשר לומר דגם בהכרת שמו, מחמת הטרדא שוכחים השם של מ"כ, אבל היכא שעיקר השם הוא אחד במ"כ ובמ"נ, אך שמשתנה קצת מחמת הברת לשונם כגון בזושטא וגושטא שהביא הטיב גיטין הנ"ל שהברת לשונם לדבר בג' על ז', וכה"ג בפאלומבא ופאלונבא, דבזה ודאי יש להקל אם הכתיבה והנתינה במדינה אחת דליכא חירום המפסיק ביניהם, דהא כל איש בקי בלשונו ובהברת מדינתו, א"כ לא שייכא טרדא בזה, דאטו מחמת טרדתם ישכחו הברת לשונם, לכן בזה יש לסמוך על הסברא שכתבתי דכיון דהוי במדינה אחת דשיירות מצויות מעיר לעיר, וכשר אף בכתב רק שם מ"כ לחוד לשיטת הר"נ דכתב דטעם התקנה הי' מחשש ערעור הבעל דכה"ג דעביד לגלויי שקרו לא יערער כי יתברר דשקר ערעורו, ולפ"ז בנ"ד דעיקר השם דוואסיא הוא חדא עם שם דוואשא, אך מחמת שינוי הברת אנשי וואלין שמדברים ש' ימנית בשמאלית או בס', וגם מדגישין סוף תיבה בחיריק כמבואר בטיב גיטין בכמה מקומות, ובמקום שמדגישין סוף תיבה בחירק מושך י' אחריו, ולכן קורין לשם דוואשא בשם דוואסיא מחמת שע"פ הברתם מדברין כך, יש להקל כשכתבו אך שם מ"כ לחוד, דהא שיירות מצויות מן וואלין לכאן, וליכא חירום המפסיק ביניהם כמו בין יהודא לגליל, ומחמת דהאידנא הם טרודים כמו גבי בפ"נ, לא שייך בזה, דהא ודאי לא ישכחו הברת לשונם וכל איש בקי בלשון עמו וארצו לכן כשר הגט בנ"ד לשיטת הר"נ, ואף כשיבוא רק אחד מן וואלין לכאן שלא מאותה העיר שנכתב הגט ג"כ תתברר הברת לשונם, משא"כ בשמות המחולקין לגמרי דבעי דוקא מאותה העיר שנכתב הגט, וכן גבי קיום הגט לומר בפ"נ דבעי דוקא אותן שמכירין חת"י העדים], וסגי אף ע"י א' שאינו מאותה העיר, ולכן זהו יסוד גדול להקל בנ"ד אף שאינו מפורסם במ"כ איך מדברים במ"נ, ומצינו בכתובות (דף ל"ג) א"ל רב סמא ברי' דר"א, ובב"ק (דף י"ח) אי' א"ל רב סמיא ברי' דר"א, הרי מצינו בשם א' דפעעמים הוא מלא י', ופעמים חסר, וכהנה רבות, א"כ נתבאר דלשיטת הר"נ יש להקל בנ"ד, וכן לשיטת הרמב"ם ודאי דיש להקל כמו שנתבאר בארוכה לעיל בעז"ה, וע' במל"מ (פ"ג מה' גירושין ה' מה שהביא בשם הריב"ש

ענף ד

ועתה נבאר לשיטת הרא"ש ורש"י וש"פ שכתבו הטעם דפסול שם מ"כ הוא מחשש לעז אנשי מקום הנתינה שאינם מכירים בשם מ"כ, א"כ לפי זה בעינן דיהא לשון מ"כ מפורסמת כאן במ"נ כמו שכתב הג"פ כנ"ל, דאל"כ אכתי לא נפק מחשש לעז, מ"מ יש להקל מטעם אחר לשיטתם, דהא שיטת הרא"ש ורש"י לבאר הא דאמרו בגמ' והוא דאתחזק דהיינו שמסדרי הגט לא ידעו בעת הכתיבה משם שקורין לו במ"נ אז כשר, א"כ בנ"ד דהגט נשלח מב"ד דשם וחזקה על הב"ד שעשו כהוגן ומסתמא לא ידעו במ"כ שנקראת בשם דוואשא במ"נ א"כ יש להקל בנ"ד מטעם זה לשיטתם, אמנם לשיטת המרדכי והסמ"ג והרשב"א בחידושיו דפי' להא דאמרו והוא דאתחזק דאף בלא ידעו משם מ"נ אכתי לא נפק מחשש לעז, וכמש"כ המהרש"ל והובא בט"ז, לכן פירשו דקאי על אתחזק בשני שמות המשונים ששם שקורין לו ביהודה אינם יודעים כלל בגליל ושם של גליל אינם יודעים ביהודה, אבל במכירים א' משמותיו בשני המקומות כשר אף בכתבו שם א' מהם, א"כ לשיטתם נסתר ההיתר מה שלא ידעו במ"כ שם של מ"נ, מ"מ יש לצרף לסניף הדבר החדש שכתבתי לשיטת הר"נ דהיכא דליכא חירום המפסיק ביניהם יש להקל בשם המשתנה מחמת הברת לשונם, א"כ לשיטת הרא"ש ורש"י והתוס' והרמב"ם ולשיטת הר"נ כנ"ל לכולם יש להקל בנ"ד לכ"א מטעם אחר ובדרבנן הא סמכינן על רוב המסכימים להקל אף שאינם מסכימים מטעם א' כמבואר בח"מ (סי' כ"ה) וכמ"ש במק"א, והך מילתא דפסול שם של מ"כ אינו אלא מדרבנן כמבואר בכל הפוסקים, ובנ"ד הא יש רוב המסכימים להקל וגם יש לדון ספק ספיקא, ספק שמא הלכה כשיטת רש"י ורא"ש והתוס' וש"פ בפי' והוא דאתחזק, ואת"ל כהסמ"ג, אכתי ספק דלמא הלכתא כמש"כ הר"נ בפסקיו וחידושיו בהא דמפני תקון העולם דהחשש הוא שיבוא הבעל ויערער, וכשר לפ"ז בנ"ד, ובצירוף שיטת הרמב"ם, וזהו יסוד גדול לסמוך להיתרא

ענף ה

ועוד נלע"ד למצוא היתר לכל השיטות, והוא, דהא לשיטת המרדכי והסמ"ג שכתבו בהא דוהוא דאתחזק דהיינו בשני שמות המשונים, דשם שקורין לו ביהודה אינם יודעים כלל בגליל ושם של גליל אינם יודעים ביהודה, אבל במכירים א' משמותיו בשני המקומות כשר אף