באר יצחק אבן העזר רמא

והא דאמר רב אשי והוא דאתחזק, י"ל כמש"כ לעיל בכוונתו, דלא נימא מאחר דלא עשה כתקנת ר"ג שתיקן לכתוב כל שמותיו הוי משנה ממטבע שטבעו חז"ל בגיטין, ע"כ אשמועינן דעיקר הפסול בדיעבד לא הי' רק היכא דאתחזק בשני שמות המשונים וכפי' המרדכי והסמ"ג, אבל במכירים שם א' משמותיו במ"כ ובמ"נ אז כיון דלא שייך לפסול מחמת דאינו מוכח מתוכו, לא פסלינן משום דעבר על תקנת ר"ג שהתקין לכתוב כל שמותיו לכתחלה אף שהם במקום אחד, והך תוספתא דמבואר דפסלו אם כתב שם מ"נ י"ל שנשנית מקודם שהוחזקו להשיא ע"פ עד מפ"ע ואשה, וכדמשני בסוף יבמות כאן קודם שהוחזקו כו', וכדמצינו בב"ק (דף צ"ה) דכאן קודם תקנה

ועוד י"ל דהרמב"ם פי' בהא דאמר רב אשי והוא דאתחזק כשיטת רש"י והרא"ש, ואדרבה לפי"ז מיושבת על נכון כוונת הש"ס בזה, דהא לפי' רש"י שפי' דדוקא בידעו העדים במ"כ מהשם של מ"נ אז פסול, אבל בלא ידעו העדים משם של מ"נ כשר, יש להקשות דהא עיקר הטעם דנתקן משום לעז, א"כ גם בלא ידעו אכתי איכא לעז, וכן הקשה הט"ז, אבל לפמש"כ בכוונת הרמב"ם ניחא בעז"ה, דכבר כתבתי לעיל דפסול מוכח מתוכו וחצי דבר לא שייך אך אם היו יכולין לראות יותר כדי שיוגמר דבר שלם ע"פ אף דעכשיו אינן יכולין לגמור כל הענין ע"פ וכש"כ כשראו הענין בשלימות ובעת ההגדה לא הגידו דבר שלם דמקרי חצי דבר, דהא בעת הגדתן היינו בעת שחתמו היו יכולין לגמור כל הענין ע"פ, וכיון דעיקר הפסול הוי כאן בכתבו שם מ"כ לחוד משום דהוי חצי דבר, א"כ ז"א שייך רק בידעי שזה יוסף שגמ"כ קורין לו יוחנן במ"נ, וכיון דהיו יכולין להגיד דבר שלם א"כ לא חתמו רק על חצי דבר, אבל בלא ידעו משם מ"נ ובמ"כ אינן יודעין כלל משם מ"נ א"כ למי היו יכולין לישאל, ולא שייכא הסברא שכתבתי לעיל דהיו יכולין לברר בקל, לכן לא שייך לפסול מחמת דאינו מוכח מתוכו וכשר

ואין להקשות דאכתי ה"ל להרמב"ם לכתוב להך דין דכתב שם א' משמותיו במקום א' דכשר, דהא זה מבואר בגמ' לרב אשי להדיא דכשר ולפי' הסמ"ג הנ"ל, די"ל עפי"מ שכתבו התוס' להוכיח דכתב שם א' משמותיו כשר דלא גרע מחניכה דכשר, א"כ י"ל שסמך הרמב"ם על מש"כ שם דאם כתב חניכה דכשר, וממילא ידענו בכתב שם א' שיש לו בגליל ולא כתב שם שביהודה דג"כ כשר דלא גרע מחניכה, והא לא תקשה דאכתי יכולין לחלק ולומר דבש"כ לחוד איכא לעז, דהא ידוע דרך הרמב"ם שלא להביא מה שהובא בש"ס שלא אליבא דהלכתא, וכיון דנתבאר דהש"ס אינו פוסל אך קודם שהוחזקו א"כ לא שייך כלל כן לדידן, והא דאמר רב אשי כו' כבר כתבתי דעיקר סברתו דלא נימא מדתיקן לכתוב כל שמותיו אף שהם במק"א א"כ ה"א דפסול בדיעבד, ע"כ בא לומר דבדיעבד לא מפסל, ולכן כיון דפסק הרמב"ם בחניכה דכשר ממילא ידעינן זה

ואין להקשות דא"כ ה"ל להש"ס להוכיח כרב אשי מהמשנה דלקמן (דף פ"ח) דכתב חניכה כשר, דיכולין לדחות דהמשנה דהתם נשנית קודם תקנת ר"ג וכמש"כ סברה זו לעיל, ולכן מייתי הך תוספתא דר' שמעון ב"ג פליג בה ורשב"ג הי' אחר תקנת ר"ג, ואפ"ה תניא דאם לא איתחזק בתרי שמות המשונים דכשר, אלמא דלא תקנו לפסול בדיעבד, א"כ הא דפסלו בדיעבד בכתב שם מ"כ היינו משום דאין מוכח מתוכו, ולדידן לא שייך כן דהא אשה מהימנא ג"כ

ובעיקר הכלל דאשה מהימנא שכתבתי יש להעיר ממש"כ הר"נ במשנה דמתחלה היו צריכין הב"ד לקבל עדים שכן שמו במדה"י, ולמאי דכתב התה"ד (סי' רל"ח) דכל מקום דמוזכר לשון עדים הן בש"ס והן בפוסקים נתמעטו קרוב ואשה, א"כ מוכח מהר"נ דפסולה אשה להעיד על שמו שבמדה"י שהוא מקום רחוק, אך הט"ז באה"ע (סי' קמ"ב סעי' י"א) השיג על התה"ד הנ"ל, וע"ש בב"ש (ס"ק י"ט), גם י"ל דהר"נ כתב כן על קודם תקנת ר"ג ואז ודאי היתה אשה פסולה להעיד כנ"ל א"כ נתבאר בעז"ה דדברי הרמב"ם מתורצים על מכונם, ולהרמב"ם מוכח דבדיעבד כשר בכתב שם מ"כ לחוד ואף דאנן בעינן שיכתוב שמו מה"ת כמש"כ הר"נ דבעי ספר דברים אבל לזה סגי בכתב שם מ"כ או מ"נ לחוד, דהא מוכח שמו מתוך הגט שפיר, ומחמת תקנה לא מיפסל בדיעבד כדמוכח מרב אשי הנ"ל, ומ"מ חלילה לסמוך לדינא ע"ז לחוד, דהא כל הראשונים והשו"ע כולם כתבו דבדיעבד מיפסל בכתב שם מ"כ לחוד. ענה

ענף ג

ובעיקר הך מילתא דשמות המשתנים ממקום למקום ועיקר השם הוא אחד רק מחמת הברת לשונם נשתנה קצת, כמו שכתב הגט פשוט בשם פאלומבא ופאלונבא דבמ"כ קורין לשם זה במ' ובמ"נ קורין בנ' דבעינן שיהי' הדבר מפורסם במ"כ שבמ"נ קורין בשם זה וכמו כן כתב הטיב גיטין (שמות נשים אות ז') בשם זושטא וגושטא, אך הג"פ העלה דבעי שיהי' מפורסם במ"נ שקורין כן במ"כ] לענ"ד נראה להקל, ונקדים מש"כ הר"נ במשנה דהי' משנה שמו וז"ל דמתחלה היה כותב שם מ"כ וכשבא הגט לכאן היו הב"ד מקבלים עדות שנקרא כן במדה"י ואח"ז שהי' נשכח הדבר היה יכול הבעל לקלקלה ולומר שלא נתגרשה מעולם לפיכך תיקן שיכתבו שם הנתינה ג"כ כדי שלא יוכל הבעל להוציא לעז עכ"ל, וכן כתב הר"נ בחידושיו דעיקר החשש הוי שהאשה תהי' סומכת על הגט ותנשא ולבסוף שיהי' נשכח יקלקלה הבעל וכן בשם מ"נ חיישינן דאם תרצה לגבות כתובה ולהנשא במ"כ יערער כו', והנה ברא"ש ורש"י וש"פ ביארו הטעם דהחשש הוי דבני הנתינה יוציאו לעז, ומהר"נ מוכח דלא ס"ל כן רק החשש הוא שהבעל יקלקלה

וע"פ דברי הר"נ הנ"ל ניחא לי מה שיש לדקדק ולהקשות על התוספתא דנקטא מי שיש לו שני שמות א' ביהודא וא' בגליל דה"ל למנקט בקצרה מי שיש לו שני שמות בשני מקומות וגירש אשתו בשם הנתינה כו', וכמו דמצינו בב"ב (דף ל"ט) בהא דשלש ארצות לחזקה יהודא כו' וגליל דמקשינן מ"ש יהודא וגליל דנקט ומשני דסתם יהודא וגליל כשעת חירום דמי, א"כ כמו כן נדייק כאן דמ"ש יהודא וגליל דנקט, וע"כ נראה לי לומר מלתא חדתא בעז"ה, והוא, דיש להקשות לכאורה לפי דברי הר"נ הנ"ל דהחשש הוי שמא יערער הבעל עלי' והיא סומכת על הגט, א"כ קשה מהא דקיי"ל בריש גיטין דממדינה למדינה בא"י א"צ לומר בפ"נ משום דשכיח בתי דינים, וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ד' ע"ב), ואף דביהודא וגליל איכא חירום אפ"ה שאני כאן משום דהאשה תהא מחזרת אחר קיום, א"כ כאן ג"כ נימא הכי דיהא כשר בכתב שם כתיבה לחוד דאין כאן חשש לערעור הבעל אח"ז, משום דהאשה תהא מהדרת אחר אנשים שממקום כתיבה שיכירו בשם הנכתב ודוחק לחלק ביניהם, ויש לומר דהא (שם) אמרינן אי מההיא ה"א הני מילי דיעבד אבל לכתחלה כו' ופי' התוס' דה"א דלכתחלה יצטרך לעמוד השליח אצל כתיבת הגט כדי שיהא יכול לומר בפ"נ דלכתחלה יהדרו לתקן בעת הכתיבה שלא יהי' יכול הבעל לערער כלל דהא עכ"פ איכא חירום המפסיק ביניהם, ואף דמסקינן התם דאף לכתחלה א"צ לעמוד בעת הכתיבה י"ל דהטעם הוא משום טרחא להשיג שליח שיעמוד בעת הכתיבה, ואף במקום שמשיג בקל עכ"ז אמרו שא"צ כדי שלא להוציא לעז על שארי גיטין כדמצינו סברא זו בכ"מ, אבל כאן שיכתוב כל שם שיש לו הוא דבר קל ע"כ חשו לזה ותקנו לכתוב כל שמות שיש לו משום דהא איכא חירום המפסיק ביניהם ויש לחוש דלמא לפעמים לא תשיג עדים לברר איך נקרא במ"כ

ועוד יש לחלק דדוקא התם בחשש מזוייף דלא הוי רק פסול דרבנן דהא מה"ת א"צ קיום, לכן לא חששו כל כך אבל כאן דיכול לקלקלה בפסול דאורייתא ע"כ חששו במקום שיש חירום המפסיק ביניהם, וגם י"ל התם דמה"ט דלא חיישינן מה"ת לזיופי דלא חציף אינש לעשות זה, כן מה"ט לא חיישינן לערעור, דהא החזקה הנ"ל תסתור