באר יצחק אבן העזר רלג

ולא כמש"כ הכרו"פ (ססי' כ"א), וגם י"ל דלשיטת הרמב"ם הובאה בר"נ ספ"ב דע"ז] דכתב לפרש דהא דחתיכות שוות מיירי בנראה מתוך חיתוכיהן שהם מדג א', א"כ אפשר דלפי' הוי זה ס"מ, אכן לפי מה שפי' רש"י שפיר י"ל דזה אינו אלא ס"א, ושפיר כתבתי לעיל דסמכינן על סימנין באיסורין, היכא דאינו שייך רובא דעלמא המנגדו, וגם דברי הריט"בא הנ"ל נעלמו מהאחרונים, וכבר הארכנו לברר דסמכינן על סי' באיסורין וכמו שפסק המה"צ (סעיף כ"ד ס"ק פ"ה), ויש לפלפל הרבה בדבריו ע"פ מש"כ בעז"ה

ועוד י"ל דבאמת אפשר דגם הריטב"א מודה דסמכינן באיסורין על סי' אף אי סי' דרבנן, והא דמקשה הריטב"א שם דלמאן דס"ל סי' דרבנן איך סמך רב הונא במחתך לה בתלת קרנתא דמשמע דסמיך אסי', ותי' דשא"ה דאינו אלא חששא בעלמא משום בשר שנתעלם כו' ולאו איסור גמור, ועוד תי' דאפשר דמחמת הסי' הוי' לי' טב"ע בגוי' עכ"ל, י"ל דאף דבכל סי' יש רוב דלא שכיח דיתרמי כמותו וכמש"כ לעיל, מ"מ בבשר דהא הי' על הבהמה בחיי' חזקת אינה זבוחה וכמש"כ התוס' בנדה (דף י"ח) ד"ה אחר הרוב, והא קיי"ל דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוט לחזקה, ואי נימא סי' דרבנן א"כ לא עדיף מכל רוב דאמרינן סמוך כו', ואף דהריטב"א יש לו שיטה אחרת בפי' דסמוך כו' כמש"כ בקידושין (דף פ"ו), עכ"ז הא כתב בשם הרמב"ן שם דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין היינו כל ולא רוב משום די"ל סמוך כו', א"כ שפיר הקשה איך סמכו אסימנין בשארי איסורין לשיטת הרמב"ן רבו

ועוד י"ל לפמש"כ התוס' בחולין (צ"ה ע"ב) ד"ה, לא עלים רב כו' דרוב טבחי עכו"ם היו שם ואפ"ה סמך אסימנא כמבואר שם, א"כ כיון דיש שם רוב המברר דכל דפריש מרוב נכרים פריש, ע"כ בכה"ג לא סמכינן על סי' גם באיסורין, דמאי חזית דאזלת בתר הך רוב כו' אי סי' דרבנן, ושפיר הוכרח הריטב"א. לתרץ כנ"ל, אבל בשארי דוכתי י"ל דס"ל ג"כ דסמכינן על סי' באיסורין, ובעיקר דברי הריטב"א במש"כ דלא קטלינן ע"י סי', כבר כתבתי לפלפל בדבריו בחידושי לאהע"ז, ואכמ"ל

ענף ט

ולפי מה שנתבאר דאף אי סי' דרבנן מ"מ לא גרע מכל רוב דודאי לא שכיח שיזדמן סי' כמותו, ואך לפי דרובא דעלמא מנגדו ע"כ מאי חזית דניזיל בתר הך רובא כו', א"כ אף אי סי' דרבנן מ"מ אינו אלא ספק איסור בא"א בנמצא איש מת בס"א, משום דנגד הרוב דפריש מרובא כו' יש כנגדו רוב דסי' א"כ אינו אלא ספק השקול, ואף דיש חזקת א"א, עכ"ז י"ל דהא כתב הש"מ בב"מ (דף כ"ז) בשם הראב"ד דלכן סמכינן על ס"מ באיסור א"א משום דדייקא ומנסבא מרעי לחזקת א"א ע"ש, ואף דכל הפוסקים כתבו דס"מ מהני מה"ת בכל מילי, עכ"ז במש"כ הראב"ד דשייך דייקא ומינסבא בסי' לא מצינו דפליגי עליו ואף דהנו"ב כתב (בסי' מ"ג) דדווקא בנאמנות דע"א שייך דייקא ע"ש, עכ"ז הא מבואר בראב"ד להיפך, ע"כ כיון דגם בסימנין שייך דייקא ומינסבא ומרעי לחזקת א"א לכן אף אי סי' דרבנן מ"מ אינו אלא ספק השקול

ועפ"ז נ"ל לדון מילתא חדתא בעז"ה, דאף דמספקא לן אי סי' דאורייתא מ"מ יצאנו מאיסור תורה אף בסי' אמצעים, ונקדים דברי הרשב"א והריטב"א (קידושין דף ע"ג) בהא דאמר רבא ד"ת שתוקי כשר משום ממזר וודאי ולא ממזר ספק כו' דילמא אזלא איהי לגבי' וה"ל קבוע, והקשו ל"ל למילף מקראי הא בלא"ה מותרת משום ס"ס, ספק דלמא אזלי אינהו לגבה, ואת"ל דאזלא איהי לגבייהו, אכתי ספק שמא לכשר נבעלה, והרשב"א נקט דה"ל רובא, ותי' דעיקר קרא אתי היכא דה"ל מחצה על מחצה כו') והא דקשה דהא ה"ל ס"ס משם א', כבר ביאר הפ"י (שם) ע"ש, וכן מצינו בתוס' עירובין (ו' ע"א) שכתבו בשם ה"ר שמעי' דהא דפרוץ כעומד מותר משום דה"ל ס"ס, ספק שמא עומד מרובה, ואת"ל דלא נפיש אכתי ספק דלמא שוו כי הדדי, משום דספק מחצה ספק רוב ה"ל ס"ס מעליא, וכבר ידוע דהמנחת יעקב והכרו"פ השיגו על הכלל דס"ס משם א', וכש"כ לשיטת הרמב"ם [דמיירינן אליבי' לתרץ שיטתו במש"כ דסמכינן על סי' מה"ת הא מצינו (פ"ג מה' א"ב) שכתב המ"מ במש"כ הרמב"ם להלכה דפתוי קטנה רצון, שהוכיח זה מסוגיא דפ"פ בכתובות, דאמאי לא דיינינן ס"ס, ספק שמא קטנה נבעלה, ואת"ל בגדלותה אכתי ספק אונס, וכקושית התוס' (שם), ולא ס"ל להרמב"ם לכלל של התוס' הנ"ל שכתבו דס"ס משם א' לא מהני], וודאי דיש לדון לס"ס של הרשב"א והריטב"א הנ"ל

ועוד י"ל דלפמש"כ האחרונים בספק על הארי כו', וכן בספק שמא התבואה ישנה משנה שעברה, ואת"ל משנה זו אכתי ספק דלמא נשרשה מקודם לעומר, וכן בספק איש וספק אשה ומימי רגלים דר"פ האשה וכהנה רבות, דדיינינן ס"ס משם א' ואינו מתהפך משום דספק א' הוא, דלמא אין כאן ספק מיחוש כלל וקרוב להתיר יותר מספק ב', ואת"ל דיש כאן מקום ספק, אכתי ספק דלמא אין כאן איסור כלל, כמבואר בכמה אחרונים, ע"כ ה"ה בנידון דהריטב"א הנ"ל דהא אין בזה שום מקום ספק כלל, אלא אי נימא דאזלא איהי לגבייהו, משום דאי אזלי לגבה אז הוי רוב המברר דלכשר נבעלה, וכ"ז דליכא מידי דמכחיש להרוב הוי רוב כמו ב' עדים, ובממון דלא מהני רוב, היינו משום דחזקת ממון מנגדתו, ע"כ שפיר י"ל דלמא אין כאן מקום ספק כלל משום דאזלי אינהו לגבה וה"ל רוב המברר, ואת"ל דיש מקום להסתפק משום דאזלא איהי גבייהו, אכתי ספק דלמא לכשר נבעלה, ועפ"ז יש לתרץ קושית הש"ך ביו"ד (סי' קפ"ז ס"ק כ"ד), ובחידושי ליו"ד הארכתי בזה

עכ"פ למדנו מזה, דיש למידן לס"ס ספק רוב ספק מחצה כנ"ל דברי הרשב"א והריטב"א והתוס' דעירובין הנ"ל, וי"ל דהרשב"א למד זה מהא (דספ"ק דכתובות) דלחד גירסא (שם) דלמא אזלא לגבייהו, ומבואר בטור אה"ע (סי' ו') דאם אין ידוע מי הלך למי תנשא לכתחלה, וכתב הב"י שם דהטור הי' גורס דקא אזלא איהי לגבייהו, אבל אם אין ידוע מי הלך למי דאיכא תרי רובי רוב סיעה ורוב העיר דרוב סיעה וודאי איכא ורוב העיר ג"כ איכא משום ס"ס שהמציא הרשב"א, וס"ס הא מהני מדין רוב לשיטת הרשב"א כידוע, ע"כ אי' תרי רובא וע' בב"ש (סי' ו' ס"ק ל"ה), א"כ מוכח מהטור ג"כ דס"ל כהרשב"א דספק רוב מהני, וי"ל דהרשב"א והריטב"א היו גורסים כגי' הטור ומזה הוכיחו דספק רוב ג"כ מועיל

וראיתי בב"י (שם) שכתב דהרשב"א חולק על הטור, וס"ל דאי אין ידוע מי הלך למי לא תנשא, והב"ש (שם ס"ק ל"ד) כתב דאינו מוכרח דהרשב"א חולק, ולפמש"כ מוכרח דהרשב"א ס"ל ג"כ כהטור כיון דספק רוב מותר מדין ס"ס, וס"ס הא הו"ל רובא לשיטת רשב"א, א"כ אף בא"י ג"כ תנשא לכתחילה משום תרי רובי רוב סיעה ורוב העיר דהוי ס"ס וכמו רוב, וכן מש"כ הב"י (שם) דהריטב"א ג"כ חולק על הטור וס"ל כהרמב"ם דאם א"י לא תנשא, הא הריטב"א בקדושין כתב ג"כ דספק רוב הוי ס"ס, ולכן ברור לענ"ד דהרשב"א והריטב"א אינם חולקים על הטור, ובשיטת הטור אפשר לחלק דשא"ה דהא דבעינן תרי רובי אינו אלא מדרבנן, ולכן בספק מי הלך למי, הו"ל ספק דרבנן ולקולא, ודלמא איכא תרי רובי, ולכאורה י"ל דהרמב"ם דס"ל דאם אין ידוע מי הלך למי לא תנשא והובא בטור שם דחולק על הרשב"א וס"ל דספק רוב לא מהני מדין ס"ם, דאל"כ הא הו"ל עדיין כמו תרי רובי, אפשר לומר דהא כתב הפ"י בסוגיא דפ"פ דהרמב"ם ס"ל דהא דס"ס מהני אינו אלא משום דספק א' מותר מה"ת, ובס' ב' הו"ל ספק דרבנן ולקולא אבל לא מהני מדין רוב, א"כ אין בזה תרי רובי

ויותר נ"ל לומר דבאמת לבלתי אפושי פלוגתא על הרשב"א וריטב"א, דמטעם אחר פסק דלא תנשא, דהא שיטת הרמב"ם בנתערב איסור חשוב בתערובת, ומתערובת, הא' נתערב א' בתערובת ב' דלא מהני בי' ס"ס, כמבואר ביו"ד (סי' ק"י) בשם הרמב"ם, וטעמו דכיון דקבוע כמעמ"ד והוי כחד בחד ואיתחזק איסורא