באר יצחק אבן העזר רכז

המברר בודאי, ולא אזלינן בתר רוב על ספק, ובסוגיא .] דניפול, הארכתי הרבה בזה

וגם יש להוכיח דסמכינן על סימנין באיסורין מהא דנדה (י"ד ע"א), בתוס' ד"ה ולמחר מצא' עליו דם כו' דכתבו בגליון התוס' דאין לחוש שמא דם מאכולת דכיון דנמצא על יריכה במקום שנגע בעד מוכח מילתא דטמאה נדה ע"ש, וכוונתם היא דלכן טמאה נדה וחייבת ג"כ קרבן [כמו כל טמאה נדה בוודאי] ולא חיישינ' לחולין בעזרה, משום דבגדר סי' מקום נגעו בה, דאמרינן דאיך אתרמי דבאותו מקום שנגע העד ביריכה תתמעך המאכולת שם, וכמו כל סי' מקום דב"מ דאמרו דמקרי ס"א, ואף דלא ברירא לן אי סימנים דאורייתא, דהא דוחק לומר דקאי ההיא סוגיא למ"ד סי' דאורייתא, אכן לפמש"כ ניחא בפשיטות ולכן ניחא הא דפרידות, והא דע"ז (דף מ') דסמכו על סי', משום דהתם ליכא רוב המכחישן, וכן ראיתי בספר ברית אברהם (ח' אה"ע סי' כ"ב) שכתב ג"כ דהיכא דליכא רוב דעלמא סמכינן על סי', אך שקצר, ולפי מש"כ בעז"ה בראיות הוא ברור

ועדיין תקשה בסוגיא דב"מ (דף כ"ח) שהקשה הש"ס על הא דתכריך ואגודה של שטרות, אמאי יחזיר אי סי' דרבנן, והא התם דלא הוי הספק אלא בין הלוה למלוה ולא שייך בזה רוב דעלמא, ואפ"ה דנו בזה ג"כ לסי' דרבנן, ואפשר לומר דהא באמת תמה הרא"ש (שם איך מספקא להו במסקנא (שם) דלמא סי' דרבנן, אמאי לא פשטו מהאי דתכריך שטרות ותי' אולי הי' איזה טעם לחז"ל בזה ונעלם מהם טעמו של דבר עכ"ל, ולפמש"כ י"ל דזהו באמת טעמם משום דהתם ליכא רוב המכחישן, לכן ברור בזה דסי' דאורייתא, ולקמן יבואר בעז"ה עוד תי' לזה

ולפ"ז מתורצת קושית התוס' ביבמות (דף ק"כ) הנ"ל, משום די"ל דהא (שם דף קט"ז) פליגי אביי ורבא אי חיישינן לב' יוב"ש היכא דלא הוחזקו ושכיחי שיירות, וכמש"כ התוס' שם דאביי ס"ל דחיישינן ורבא ס"ל דלא חיישינן, ולכן י"ל דהא דמקשה הגמ' ממצאו קשור בכיס כו' דהוכיחו מזה דסי' דאורייתא, אינו מוכח אלא לשיטת אביי הנ"ל, משום דלרבא דס"ל דלא חיישינן אלא בהוחזקו ב' יוב"ש אינו קשה כלל מהא דאין מעידין על סימני גופו על הא דמצאו קשור בכיס, דיש לחלק שאני בהא דאין מעידין על סימני גופו דלא סמכינן על סי', משום דיש כאן רוב דכל דפריש מרובא דעלמא קפריש דלא זהו האיש שאנו דנין עליו, ובכה"ג סי' לאו דאורייתא, אבל הא דמצאו קשור בכיס י"ל דלכן סמכינן התם על סי', דהא לא שייך בזה רובא דעלמא וכה"ג לכ"ע סמכינן אסימנין מה"ת] כיון דלא חייש לב' יוב"ש בלא הוחזקו, ומיירי הא דמצאו קשור בכיס דלא הוחזק לנו רק ב' יוב"ש דליכא שם רוב המכחישן, ובכה"ג סי' דאורייתא כיון דאין הספק רק בין ב' יוב"ש, וכיון דליכא התם רק חזקת א"א לחוד לכן מהני הרוב דסי' דהוי בגדר רוב לכה"פ, ורוב עדיף מחזקה אבל לשיטת אביי דס"ל דחיישינן לב' יוב"ש אף דלא הוחזקו, ע"כ שייך גם בזה לומר דהגט פריש מרובא דעלמא, ומשום זה ניחוש דלמא יש כמה יוב"ש בעולם ואבד הגט בסי' כזה, משום כל דפריש מרוב קפריש, ואין לומר דהברייתא דמצאו קשור כו' קאי באין שיירות מצויות, ובזה גם אביי מודה דלא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזק, ואף דיש לחוש ליוב"ש הב' דהוחזק עכ"ז אין כאן רוב דעלמא, דהא הברייתא דמצאו קשור בכיס היא בגיטין (דף כ"ז) והיא סיפא מרישא דת"ר איזהו לאלתר שהא כדי שתעבור שיירא ותשרה, ומשמע להדיא דפ"ז קאי הך סיפא דמצאו קשור בכיס הנ"ל דאף בעבר שיירא אפ"ה, מהני הסי', אלמא דאף בשיירות מצויות מ"מ סמכינן על סי', ואף דיש כאן רוב דעלמא הסותר נגדו, א"כ קשה אהדדי, ולכן אביי גופא משום דלשיטתו הי' קשה כנ"ל ע"כ תי' הא ר"א והא רבנן והך דמצאו קשור ס"ל סי' דאורייתא, וזה עדיף מרובא דעלמא כנ"ל

ענף ב

אמנם עדיין יש להקשות, מאי הקשו בש"ס (שם) לרבא דחייש לשאלה דהא דמצאו קשור היכי מהדרינן, הא יש לחלק דדוקא בהא דאין מעידין על סימני גופו דיש כאן רוב דעלמא ע"כ חיישינן לשאלה אף דלא שכיח, בפרט דהא יש בזה חזקת א"א ג"כ, אבל במצא קשור דליכא שם רוב דעלמא, אלא חזקת א"א, לכן לא חיישינן לשאלה משום דחשש שאלה הוי מידי דלא שכיחא, ויש לתרץ שכבר הקשו הפוסקים בהא דחיישינן לשאלה, אמאי לא נימא בזה כאן נמצא כאן הי' וכדמצינו להרמב"ן ביבמות (דף קט"ו) בסוגיא דיצחק מקרטובא דחזקה דכאן נמצא כו' הוי' חזקה אלימתא להתיר איסור א"א, ותי' דלכן חיישינן לשאלה משום דרגילות להשאיל וכמש"כ רש"י בד"ה מנחשי אינשי כו' דדרך לשאול מלבושים ע"ש, ובמה דרגיל לא שייך כאן נמצא, כמש"כ הרמב"ן (שם) דלכן חשו (שם) לשמא פינן משום דרגילות לפנותם וה"ה בחשש שאלה, ואף דשיטת התוס' (שם) בסוגיא דיצחק ריש גלותא דלא כהרמב"ן הנ"ל, עכ"ז יש להוכיח ממק"א דרבא ס"ל דחזקה דכאן נמצא עדיפא מחזקת א"א ורובא דעלמא, דהא (שם) בהא דגברא חרוכא דאמר רבא ועוד גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא כו', ונ"ל דכוונת רבא בזה דכיון דנמצא הגוף שרוף. בביתו שייך בזה לומר כאן נמצא וכאן הי' מעיקרא בבית זה, דאי נימא דאיש אחר הוא א"כ סותר לחזקה דהשתא דהוא חזקה דכאן נמצא, אלמא דרבא ס"ל דמשום כאן נמצא מתירין חזקת א"א אף דשייך ג"כ לומר כל דפריש מרובא קא פריש, וכן מצינו בח"מ (סי' ס' וקי"א) דהרבה ראשונים ס"ל (שם) דחזקה דכאן נמצא מהני' להוציא מחזקת ממון, וע' בט"ז (אה"ע ס"ק י"ח) ובב"ש (ס"ק נ"ו), ולשיטת הרמב"ן בסוגיא דיצחק הנ"ל שכתב בכוונת רבא דלכן לא חש ליצחק אחר משום חזקה דכאן נמצא דהוי' חזקה אלימתא, י"ל דרבא דאמר גברא חרוכא דשדי כו' כנ"ל אזיל לשיטתו דס"ל לחזקה דכאן נמצא כנ"ל, ולכן שפיר מקשה הגמ' דכיון דמסקי דרבא חייש לשאלה, ומדלא אמרינן לחזקה דכאן נמצא כשיטת רבא, בע"כ מוכח דחשש שאלה הוי דבר הרגיל דשכיח לשאולי כנ"ל, א"כ תקשה אמאי במצאו קשור בכיס לא חיישינן לשאלה, דאף דליכא שם רוב דעלמא מ"מ משום ספק השקול לבד יש להחמיר. והא יש שם חזקת א"א, וע"כ מוכח מזה דלכן לא חיישינן בהא דמצאו קשור לשאלה משום דחשש שאלה הוי מידי דלא שכיח, א"כ ממילא שייכא בזה חזקה דכאן נמצא, דהא לא הוי דבר הרגיל להשאילם, וחזקה דכאן נמצא הא עדיפא מרוב דעלמא וחזקת א"א לשיטת רבא כנ"ל, וכמש"כ להוכיח מהא דגברא חרוכא הנ"ל, וכמש"כ הט"ז (אה"ע שם) כנ"ל, לכן שפיר מקשה הגמ' מהא דמצאו קשור בכיס, ועפ"ז יש לתרץ קושית הנו"ב על הריב"ש (מה"ק סי' מ"ג)

ולפי מש"כ הנו"ב (שם) בנמצא מת דלא שייך כל דפריש מרובא פריש, דאטו הנמצא מת אינו מרובא דעלמא, והברית אברהם (סי' כ"ו וסי' ל"ז) ביאר דבריו דדוקא בבשר הפורש ממקולין או בחפץ דפריש ולא ידעינן ממי קפריש שייך לדון כל דפריש כו', משא"כ היכא דהאיש גופא פריש כיון דבעל האשה ג"כ הוא בכלל רובא דעלמא לא שייך בזה לדון כן ע"ש, א"כ לפ"ז נדחה כל מש"כ, אכן עיקר דבריהם אינן מובנים, דא"כ תקשה בהא דזבחים (דף ע"ג) בכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות דהקשו בש"ס נמשוך חד מנייהו ונימא כל דפריש מרובא קפריש, וכן בסוף מעילה בפרוטה בכיס זה הקדש דכתבו התוס' שם דבטל ברובא, וגם הא בנתערב חתיכת איסור ברוב היתר. אף בנתערב כל האיסור ולא נשאר מאיסור במקומו כלל כידוע, ואפ"ה דנו בזה דין ביטול ברוב, ומצינו כהנה רבות בש"ס, ולכמה פוסקים הא עיקר דין ביטול ברוב הוא משום כל דפריש מרובא קפריש, ולא משום ביטול דנהפך להיתר כמבואר' פלוגתת ראשונים ביו"ד (סי' ק"ט), א"כ ה"ה בנמצא א' מת דיש לדון בזה ג"כ כל דפריש מרובא דעלמא פריש, ואף דבעל אשה זו נתערב ג"כ ברוב דעלמא, מ"מ דינו ככל הנ"ל דדיינינן כן, וכן מצינו ביומא (דף פ"ד) בט' נכרים וא' ישראל דאמרו בזה כל דפריש מרובא פריש, ובני השנון מוה' חיים ארי' נ"י העיר ג"כ בזה מנזיר (דף י"ב) דאי' שם דשארי קינין מתקנן משום דכל דפריש מרוב דהיתירא פריש והא התם גם