באר יצחק אבן העזר רכו

בשוק חיישינן לזיוף, ואפשר דשיטת הסוברים להקל במצא כתוב מת פ' הוא משום דהא כבר כתבתי בשם התוס' (כתובות דף צ"ב) דאף גזלן גמור לא נחשד לזייף, א"כ בחשש זיוף לא נחשדו כ"כ, וכמש"כ הרשב"ם בב"ב (דף ק"ע), ואינו דומה זה להא דאחזוקי בגנבי לא מחזקינן], א"כ בנ"ד דבא ע"י הפאצט להוראדנא דהוי כמו נמצא כתוב בשוק יש מקום להחמיר [אם קרה דבר כזה בימים הקדמונים ואף מה"ת צריך כה"ג קיום ולכן אזלא בזה הראי' דריש גיטין הנ"ל

אמנם יש להוכיח מגיטין (דף כ"ז) דהמביא גט ואבד ממנו אם לאלתר כשר ואם לאו פסול ורמינהו כו' הא אמר תנו נותנין אף לזמן מרובה, ויש להקשות אמאי לא מוקמינן דלעולם לא חיישינן לב' יוב"ש רק המשנה הנ"ל מיירי במביא גט בארץ ישראל דלא צריך לומר בפ"נ [וכדלעיל (כ"ג ע"ב) דאמרו כאן בארץ ישראל כו'] דסמכינן על דבר תורה א"צ קיום, והו"א דכשר, דמשום דאין יכול לומר בפ"נ אין לפסול דהא בא"י א"צ לומר בפ"נ, וע"כ אשמועינן המשנה להך דינא דהיכא דנמצא בשוק חיישינן לזיוף מה"ת, ופסול מה"ט דאפשר דאיש א' זייפו והשליכו בשוק, אבל במכירו כשר דאז הוי בע"ד לפנינו ומה"ת א"צ קיום בכה"ג דלא חשיד לזיופי, ובאינו מכירו פסול מה"ט, אבל לב' יוב"ש לא חיישינן, ואין לומר דזה הוי מילתא דפשיטא, דהא כיון דמצינו פלוגתת הפוסקים בזה א"כ לא הוי פשיטא כ"כ וכמש"כ התוס' בגיטין (ד' ע"ב) ד"ה אמר רב הונא כו' דלא שייך לומר פשיטא כיון דרב הונא לא ס"ל כן, וה"ה בפלוגתת הפוסקים דמ"ש] ומדלא אוקי כה"ג מוכח דהיכא דנמצא בשוק ג"כ א"צ קיום מה"ת, לא מבעיא לפמש"כ הפ"י דהא דד"ת הוי כנחקרה עדותן בב"ד הוי זה מגזה"כ דוכתוב בספר וחתום ודאי אין לחלק בין נמצא בשוק או לא, ואף אי נימא מחמת הסברא דלא נחשדו בני ישראל לזייף, ג"כ י"ל דאף בנמצא בשוק ג"כ סמכינן, דמה"ת כנחקרה עדותן בב"ד משום דלא נחשדו שום א' ע"ז, ושפיר יש להקל אף בנמצא בשוק, והיא ראי' ברורה ולכן כיון שהוכחתי מריש גיטין דרבנן לא אצרכוה קיום משום עגונא ע"כ יש להקל בנ"ד

ועוד י"ל דהא הקאנווערטין הנשלחין מן איזה פריסודסטווא המה נשלחין ע"י סטריחאווייע, ומי ששולח את המכתב חותם בעצמו ששולח מכתב זה, א"כ זה הוי כמו בע"ד לפנינו וכה"ג א"צ קיום, כי משום תקנת עגונות הקילו כנ"ל, וגם הא הוי קיום בנ"ד מצד עדות הערכאות שחותמין שקיבלו קאנווערט כזה מהמושלים דבאלניצע, ולחתום שקר לא מרעי נפשייהו כמו שנתבאר כבר דזה מהני בעדות אשה, ולכן יש להקל [לענין דינא בימים הקדמונים] בנ"ד אחר שיסכימו עוד שני רבנים מובהקים להיתרא ובצירוף דעת מעכ"ת. א"ד ידידם דו"ש יצחק אלחנן בהרב מוהרי"א זצ"ל חופ"ק נאווהרדק

סימן ו ביאור הרבה ענינים מחודשים בדיני סימנין, וביאור פסק הרמב"ם (פ"ו מה' נחלות) דסימנים מועילין מה"ת רק דרבנן החמירו משום איסור כרת

ענף א

כל מפרשי הרמב"ם הקשו על פסקו הנ"ל, דהא משמע בש"ס דאי סימנים מה"ת לא החמירו גם בגט אשה ובנמצא מת, וכמש"כ הפ"י בחידושיו לב"מ, משום דבמה דכתוב מפורש בתורה לא החמירו חז"ל, ונלאו האחרונים לפרש שיטת הרמב"ם הנ"ל

והנלע"ד לתרץ מתחלה קושיית התוס' ביבמות (ק"כ ע"א) בד"ה אמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן כו', שהקשו הך דמצאו קשור בכיס כמאן מוקי רבא ע"ש, ותירוצם דחוק מאוד דהש"ס מקשה מתחלה ממצאו קשור, ואביי מהדר לתרוצי, ורבא לא יזכור זה כלל, והנ"ל דהא הפוסקים כתבו להוכיח מהא דפרידות שהובא ביו"ד (סי' רצ"ז) דסמכינן על סימנין דסמכינן על סימנין באיסורין שאינן של ערוה להסוברין דב' ס"א אינם מצטרפין, אך טעמא בעי דכיון דמספקא לן אי סימנין מה"ת או דרבנן, וע"כ מחמירינן גבי א"א, א"כ מאיזה טעם נסמוך באיסורין על סימנין, והא אם סמכינן באיסורין על סי' בע"כ הטעם הוא דלא שכיח דיתרמי עוד חפץ כזה, ואזלינן בתר רובא, א"כ מה"ט ניזיל גם בא"א אחר רוב, דהא סוקלין ושורפין ע"פ רוב, ורוב עדיף מחזקה, וע"כ מוכח לחלק דזה הי' קים לחז"ל דסימנים מהני מן דין רוב דלא שכיח דיתרמי כזה, ומה דיתרמי אינו אלא מיעוט, ועכ"ז שפיר מיבעי להו באבידה וא"א משום דהא הפ"י בכתובות (דף י"ב) כתב דבאבידה יש רוב המברר לנו דלא זהו של נותן הסימן דהא כל דפריש מרובא דעלמא קפריש ע"ש, וכן בנמצא הרוג ובגט אשה ג"כ יש לנו רוב המברר לנו דלא זהו שאנו דנין עליו אלא מרובא דעלמא פריש, וכיון דאיכא רוב המברר להיפך דלא זהו שאנו דנין עליו, ע"כ אף דזה ברור דבסימנין איכא רוב ודאי, מ"מ מאי חזית למיזל בתר רוב דסימנין ניזל בתר רוב הב' לחומרא, כדמצינו ביבמות (דף ל"ז) גבי הרוב לט' ילדן, ורוב ניכר לשליש ימי', דכיון דחד רוב סותר לרוב ב' ה"ל ספק השקול, וה"ה בזה ולכן סימנין דרבנן, או סי' דאורייתא משום דהוי מיעוט דלא שכיח כלל, דהא כ"פ ס"ל דס"א שוה לסי' מובהק ובס"מ כתבו כולם דלא שכיח כלל דיתרמי כמותו, וכיון דנתברר ע"פ סי' דליכא כלל מיעוט בסי' כמותו, לכן זה עדיף מרוב דעלמא, דהא ברוב דעלמא עכ"פ המיעוט ישנו בעולם, ויכול להיות דקא פריש מהמיעוט כמו מהרוב רק דיותר שכיח דיפרוש מהרוב, אבל זה מקרי מיעוט דשכיח אכן הרוב דסי' מברר לנו דלא שכיח כלל דיתרמי כמותו כיון דלא הוחזקו ומשום זה אמרינן דזה הוי כמו דליכא כלל מיעוט כזה. לכן זה עדיף מן רוב דעלמא אי נימא סימנין דאורייתא, וכ"ז הוא היכא דאיכא רוב הסותרו, אבל היכא דליכא אז אף אי סימנין דרבנן מ"מ סמכינן אסימנין, כמו בהא דפרידותו דהא ליכא שם רוב הסותרו

ומה"ט ניחא הא דע"ז (דף מ') דאי' שם חתיכה שיש בה סי' והחתיכות מתאימות כשר. וקשה הא מספקא לן אי סי' דאורייתא, ואיך סמכינן בזה להקל, ואין סברא לומר דחתיכות מתאימות הוי ס"מ, וכמש"כ הכרו"פ (ססי' ק"א) דזה לא הוי אלא ס"א, וע"כ מוכח מזה דבאסורין דאין כאן רוב המכחישו להיפך ודאי דסמכינן אסימנין, ואכתי יש להקשות דהא התם גבי חתיכות מתאימות ג"כ י"ל כל דפריש מרובא דעלמא פריש ולא פריש מהאי חתיכת דג דיש בו סי' טהרה, ואפשר לומר דדוקא היכא דהרוב מברר מצד ודאי אז שייך לומר מאי חזית דאזלת בתר הך רוב דסי' ניזל בתר רוב דעלמא, כמו בהא דחולין (דף נ"ט) וכתובות (דף ט"ז), אבל היכא דרוב דסימנין מברר לנו בודאי שהוא כשר, והרוב דעלמא אינו מברר לנו אלא על ספק, דהא גם ברובא דעלמא יש דגים טהורים ולא הוי אלא ספק השקול, לכן אזלינן בתר רוב דסימנים המברר לנו מצד ודאי דהיא מותרת, ואין כח ברוב דעלמא דאינו אלא ספק איסור לסתור הרוב דסימנים המברר לנו מצד ודאי, ודבר זה למדתי ממש"כ הפר"ח (סי' ס"ג) בנמצאה חתיכת בשר בעיר שיש בה מחצה ישראלים ומחצה עכו"ם ונמצא' מונחת קרוב לבית ישראל דהולכין אחר קרוב ומותרת ע"ש, וקשה הא גם שם הרוב מברר לנו דפריש מרוב בתים של העיר ולא מהני בית ישראל הקרובה, ורוב עדיף מקרוב, וע"כ מוכח דהא אף אי ניזל התם בתר רוב לא הוי אלא ספק השקול, משום דהא הוי מחצה ישראלים ומחצה נכרים, והקרוב מברר לנו מצד ודאי דכשירה וכמו דקרוב מהני לברר כל ספק השקול כן מהני התם, והוי זה בגדר אין ספק מוציא מידי ודאי, א"כ כש"כ ברוב דעדיף מקרוב דאזלינן בתר רוב