באר יצחק אבן העזר רכד

ומ"מ אינה נוטלת הכתובה, דהא אסורה להנשא ע"י עדותן ואנן בעינן לכשתינשא לאחר תיטלי מה שכתוב לכי, כמש"כ, הב"ש (סי' י"ז ס"ק ק"ז) כה"ג, ומדלא מוקי כן, מוכח כמו שהעליתי דכמו דערכאות מהני' לממון כן מה"ט מותרת להנשא וגובה הכתובה, אך יש לדחות זה, דהא שיטת רש"י שם דלכן בשמעו שמת נוטלת מזונות משום דתשבע לבסוף, ע"כ אם אינה נוטלת הכתובה ממילא אינה ניזונת דהא לא שייך האי טעמא, אכן לשיטת התוס' (שם ע"א) ד"ה שמעו בו שמת כו' שפיר יש לאוקמי כה"ג, ובלאו הכי לפי המבואר בב"ש (שם) דבמים שאל"ס אינה נוטלת הכתובה, א"כ עדיין הוי מצי לאוקמי בנטבע במים שאל"ס דהא בממון סמכינן בזה שמת כמבואר בח"מ (סי' רפ"ד) ולכן ניזונת, וכתובה אינה נוטלת משום דאסורה להנשא, אך י"ל דרש"י ס"ל כשיטת הסוברים (שם) דנוטלת הכתובה כה"ג, כיון דמה"ת מותרת להנשא

ובב"מ (ל"ח ע"ב) גבי פלוגתא דבלא שמעו שמת רב אמר אין מורידין כו' מיתיבי ר' אלעזר אומר ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי אתכם יודע אני כו' מלמד שנשותיהן מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהם רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותם כו' והא דומיא דנשיהן קתני כו' תנאי היא כו', וע' בתוס' (שם) ד"ה בששמעו בו שמת כו', וביבמות (קע"ז ע"ב) ד"ה שאין האחין נכנסין כו' פירשו התוס' דהך פלוגתא דרב ושמואל בלא שמעו בו שמת היינו דלא שמעו בו שמת ע"י עד אחד אלא ע"י קול בעלמא והיכא דלא הוי קול כ"ע מודין דאין מורידין ע"ש, א"כ לכאורה קשה מאי הקשו בב"מ (שם) מהברייתא דר"א אומר כו' הא י"ל דהתם אינו מיירי בשמעו ע"י קול והיכא דאין כאן קול כלל לכ"ע אין מורידין, אך י"ל דשפיר הקשו, דהא הוי דומיא דנשיהן, ובנשיהן הא גם ע"י קול אסורה להנשא, א"כ ה"ה דמשמע דגם ע"י קול אין הבנים יורדין לנחלה, ואי נימא דע"י ערכאות אין משיאין אשתו ולנחלה ודאי מהני' עדות ערכאות, דהא בממון סמכינן על חזקה דלא מרעי נפשייהו לחתום שקר, א"כ עדיין לא הוי דומיא דנשיהם, דהא בנשיהם אסורה לינשא ולנחלה הא יורשין כה"ג, ומוכח מזה לכאורה דכמו דמהני ערכאות בממון כ"כ מהני להשיאה, אכן באמת אין זו הוכחה, דהא משכחת בנטבע במשאל"ס דלנחלה מצי לירד ולהשיאה לא מהני, ואכתי לא הוי דומיא דנשיהם בזה, וע"כ מוכח דכיון דמה"ת מותרת להנשא במשאל"ס רק דרבנן החמירו והברייתא קאי על הפ' דוחרה אפי וגו', א"כ ה"ה י"ל בעדות ערכאות דאף דאסורה אין זה אלא מחומר שהחמירו רבנן בערוה, והוי שפיר דומיא דנשיהם גם בזה, ולפ"ז בעד א' מוכח דנאמן מה"ת, ואין להאריך בזה יותר

נחזור לעניננו, דברור דסמכינן על ערכאות בהיתר עגונה, דחזקה דלא מרעי אומנתייהו לשקר, כי זוהי אומנתם להשיב על מה ששואלין ומירתתי שמא יתבדו ויחוייבו למלכות, וכש"כ מקפילא ארמאה דסמכינן באיסור מה"ת, אף דמסל"ת לא מהני בדאורייתא, ובעגונה דמהני מסל"ת כש"כ דמהני היכא דשייך לא מרע אומנתו, ואין לחוש [בימים הקדמונים] דלמא מקבלי שוחדא, דהא שיטת הרא"ש בח"מ (סי' ס"ח) דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא, ולהרמב"ם שכתב שם דבעינן שיעידו עליהם שאינם מקבלים שוחד, עכ"ז הא שיטתו דמסל"ת מועיל בהיתר יבמה ג"כ ולא חיישינן שתשכור עדים וכמש"כ הב"ש (סי' י"ז ס"ק ל"ו), יהי' איך שיהי', כיון דשיטת הרמב"ם ביבמה ג"כ דלא חיישינן שתשכור עדים להעיד במסל"ת, א"כ ה"ה בנ"ד לא חיישינן במקבלי שוחדא, ועיקר החשש הוא לשיטת הרא"ש דס"ל דבכל מקום דהיא אינה נאמנת דאז לא מהימן במסל"ת כמו בשבוי' [וכמש"כ לעיל העעם דחייש שמא תשכור להעיד לה במסל"ת], וכש"כ לשיטתו דגם ע"א ביבמה לא מהני, א"כ עדיין יש לחוש ביבמה דהיא אינה נאמנת לומר מת יבמי, משום חשש משקר', דיש לחוש שמא שחדה לו, אכן כיון דשיטת הרא"ש גבי ערכאות דלא חיישינן במקבלי שוחד בסתמא כנ"ל, א"כ כש"כ בנ"ד דהוי ריחוק מקום מהאשה דלא היינו חושדין אותם במקבלי שוחד

וזולת זה הוא חשש רחוק לומר דמשקרי לומר שמת ובאמת לא מת דא"כ איפוא הוא, ואין לומר שמא ברח, א"כ הא היו המושלים מודיעים ולא יאמרו שמת פן ימצא ויתפסו בשקרו, ולחוש בזה הוי מיעוט שאינו מצוי, והא דהחמירו במים שאל"ס היינו דווקא בא"א כמש"כ התוס' ביבמות (דף ל"ו) דמשום ערוה החמירו בה, ויבמה לשוק לא מקרי ערוה וכמש"כ לעיל

ענף ו

גם יש להאריך בנ"ד ולומר דאי נימא דנ"ד מקרי מסל"ת, א"כ אף להסוברים דע"א אינו נאמן ביבמה משום דסניא וליכא דייקא כו', עכ"ז י"ל דהא מסל"ת מועיל אף במקום דאינו שייך דייקא וכמש"כ הנו"ב (מה"ק סי' מ"ב), ואף דיש לדון בנ"ד דמקרי מסל"ת לפי שנמצא כתוב שם בפנקסיהם שמת, עכ"ז אין רצוני לדון בפרט זה לפמש"כ לעיל דביבמה דהיא לא מהימנא דלא מהני מסל"ת, כמש"כ הרא"ש ובטור (סי' ז') דבשבוי' אינו נאמן במסל"ת ע"ש, ולכאורה יש להקשות לפ"ז במה דבמלחמה נאמן מסל"ת באומר קברתיו] לכ"ע כמבואר באה"ע (סי' י"ז סעי' נ), הא איהי לא מהימנא לומר מת במלחמה אף בקברתיו לחדא דעה, ובמקום דאיהי לא מהימנא גם מסל"ת לא מהימן, אך יש לחלק דשאני מלחמה דלא נחשדה למשקר' רק חיישינן לבדדמי ולכן בקברתיו ס"ל לחדא דעה דנאמנת, ואף לדעה קמייתא דס"ל שם דאף בקברתיו אינה נאמנת, עכ"ז הא מבואר טעמו בב"ש (שם ס"ק קמ"ו) בשם הר"ן והרמ"א משום דאין דרך להמתין במלחמה ולקוברו, אבל זולת זה למשקרת לא חיישינן, ואף לטעם הב' שכתב הב"ש (שם) דמשום שנתחזק בלבה שמת משקרת ואומרת קברתיו, עכ"ז י"ל דלא חיישינן אלא במת במלחמה וקברתיו דאינה משקרת רק קצת לומר וקברתיו, אבל למשקרת בכל הדבר לא חשדינן, דאל"כ לא תהא מהימנא באומרת מת על מטתו, ע"כ מוכח דלשקר גמור לא חשדינן וה"ה דלא חשדינן שתשכור עד שקר, אבל ביבמה דאינה נאמנת לומר מת יבמי משום דסניא לי', ע"כ משקרת במזיד, א"כ מה"ע יש לחוש שמא תשכור שיעיד לה במסל"ת, ואף לפמש"כ לעיל לשיטת הריטב"א והנ"י די"ל דהא דאינה נאמנת לומר מת יבמי היינו משום דתהא ניסת במזיד ולא דייקת, א"כ בניסת ע"פ מסל"ת דהוי ניסת בשוגג ותהא אסורה על היבם דייקת, וע"כ לא חיישינן שתשכור למסל"ת כמש"כ הב"ש (שם ס"ק ל"ו) דמשום חומר שהחמרת עלי' לא חיישינן, עכ"ז הא לפי מה שפסקו הטור והמחבר באה"ע (סי' קנ"ט) דאף בניסת במזיד ג"כ אסורה על היבם, א"כ לדינא ליכא למימר כן, וע"כ הטעם דאינה נאמנת לומר מת יבמי הוא משום דסניא לי' לא תידוק, וע"כ אפשר דחשדינן אותה למשקרת שתשכור שיעיד במסל"ת, ולכן אין דעתי לדון בנ"ד בפרט מסל"ת, רק עיקר ההיתר בנ"ד הוא משום ערכאות כנ"ל

והמהרי"ק (סי' קכ"א) כתב באמצע התשובה (שק) דאמרו בגיטין בשטרות בעש"ג כשר ואף בגיטי נשים לא פסלינן התם רק משום דלאו בני כריתות נינהו, אבל מדין נאמנות לא פסלינן אותם אלמא דזה מהני עכ"ל, אלמא דס"ל דערכאות מהני גם להתיר באיסור א"א, אכן במש"כ המהרי"ק להוכיח כן מגיטין הא כבר כתבו שם התוס' דהוי מצי למיפרך דהא לאו בני עדות נינהו אלמא דלא ס"ל סברת המהרי"ק הנ"ל, וי"ל דהמהרי"ק ס"ל כשיטת המרדכי דס"ל דמה"ת מהני עש"ג, וכן משמע מרש"י בגיטין (דף ט') ד"ה חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות ולא שייכי בתורת גיטין אבל על הדינין נצטוו ב"נ עכ"ל, אלמא דס"ל דערכאות מהני מה"ת דהא לא כתב דשאני שטרות דמהני מדרבנן, אך גם לשיטת התוס' ג"כ יש לסמוך להקל בנ"ד בקו"ח מע"א בממון כמש"כ, ובפרט דהא הוכחתי מהריטב"א לעיל דמוכח דס"ל דערכאות מהני בהיתר אשה, אף שכתב הריטב"א בגיטין (דף י') דערכאות לא מהני רק מדרבנן, ומוכח כמש"כ, כיון דחזינן דבע"א אין מוציאין ממון, ועכ"ז בערכאות ראו חז"ל להאמינם, כש"כ בעדות אשה דע"א מהני דודאי יש להאמין