באר יצחק אבן העזר רה

שם בושה לתבוע יורשים בשביל בנה עכ"ל ומשמע דדוקא בשביל בנה אשה בושה לתבוע מיורשים אבל אשה אחרת שאינו בנה לא חיישינן וכמש"כ לעיל, א"כ ה"ה בנ"ד, גם במינקת נשואה לא חיישינן דמיעכר חלבה דהא ממסמסא לי' בביצים וחלב ותתבע שכר המסמוס בביצים וחלב מזה שיתחייב לה שכרה כיון שאינו בנה, וכן מוכרח מהא דהתירו בכתובות לתנא דברייתא בנתנה בנה למינקת, ואנן דאסקינן הוא מחשש שמא תחזור בה דבלא"ה הא יש לחוש דתהא בושה לתבוע שכרה עבור ההנקה ולא תניקהו ע"פ דין כי תהא פטורה, דהא עיקר התקנה באיסור מינקת היתה בשביל דתהא בושה לבא לב"ד, א"כ קשה על תנא דברייתא הנ"ל, ודוחק לומר דמיירי בשילמו לה שכרה מתחלה, ומוכח כמש"כ, ועוד הא אמרו בקדושין (דף מ"ז) דדוקא מנה חסר דינר פליגי בי' תנאי אי כסיפא לה מילתא למיתבעי' משא"כ תשעים ותשע לא כסיפא לה, אלמא דסך גדול אין אשה בושה לתבוע ממנו כיון שיתחייב א"ע בפירוש לה עבור הקדושין וע"ש (ס' ע"ב), ודוקא לתבוע מבעלה עבור שמחל שט"ח שלה כתבו התוס' בב"ב (דף קמ"ז) ד"ה המוכר שט"ח לחבירו כו' דאשה בושה לבוא לב"ד, אבל במה שמתחייב א"ע בפי' ליתן לה עבור מה שמתקדשת לו וה"ה במה שמתחייב לה עבור טרחתה וכה"ג בודאי לא תהא בושה לתבוע ממנו, וכש"כ מאחר שאינו בעלה, ולכן מותר ליתן אף למינקת נשואה

ענף יא

ובשו"ת הגאון רע"א הנ"ל הביא בשם הגהות מיימוני שכתב לחוש במינקת נשואה דלא מהני נשבעה שמא יפר לה הבעל ע"ש, משמע דלולא זה החשש לא היו חש לסברת האחרוני' שאמרו דשמא תתעבר ותעכר חלבה ומוכח מזה כהכרעת הגאון הנ"ל וכמש"כ

ולכאורה יש לדון ולומר דלא מצי להפר לה דהא מבואר בכתובות (דף ס"א) דהיא אומרת להיניק והוא אומר שלא להיניק שומעין לה משום צער דידה ופי' רש"י שהחלב רב בדדי', ולכן אף אם תרצה להיניק בן חברתה א"י הבעל לעכב וכמ"ש הב"ש (סי' פ"ב ס"ק ב') לשיטת רש"י הנ"ל, א"כ י"ל דאין זה מקרי עינוי נפש, ואדרבה אם לא תניקהו הוי עינוי נפש וצער דידה, וגם לא שייך בזה משום בינו לבינה כדמוכח ביו"ד (סי' רל"ד סעיף ע"ד) באשה שנדרה לשתות סם להתעבר אין הבעל יכול להפר אף שהסם קשה לגופה והעיבור מכחיש יופי', אפ"ה אין זה עינוי נפש ולא בינו לבינה, דהא נותנת אמתלא ואומרת דרוצה חוטרא לידה ומרא לקבורה וכה"ג וה"ה בנ"ד שיכולה לומר שהחלב רב בדדי' ומצטערת לכן רוצה להיניקו, וכן משום בינו לבינה ליכא בזה דהא בנדרה לשתות סם אף שהעיבור מכחיש יופי' וכשתצד ותיניק להוולד תתנוול כמש"כ הרמב"ם על הא דאומר שלא להיניק כדי שלא תתנוול ע"ש, ואפ"ה אינו יכול להפר, אלמא דכיון שבאה בטענה מעליא שאין יכול לעכב עלי' אין זה בכלל בינו לבינה, וה"ה בנ"ד, ואפשר שהגמ' כתב זה לשיטת הרמב"ם שכתב לפרש בהא דאומרת להיניק דצערה דידה הוא לפרוש מבנה, וליתא לשיטתו למה שכתב הב"ש, ויכול הבעל לעכב עליו שלא תיניק בן חברתה ולכן מקרי זה שפיר עינוי נפש ובינו לבינה ויכול להפר לה, ולפ"ז לדידן דמספקא לן אי הלכה כשיטת רש"י או כהרמב"ם, לכן מספיקא אין יכול להפר דקיי"ל דספיקא לחומרא, ולכן יש לדון דלא חיישינן לחשש של הג"מ הנ"ל

אך יש לומר דהא בעת שהחלב אינו רב בדדי' אז שפיר מקרי עינוי נפש ובינו לבינה ויכול להפר, ומצינו ביו"ד (סי' רל"ד סעי' ס"ג) בנדרה משתי ככרות ביחד דעל אותה שמצטערת חלה ההפרה ועל אותה שאינה מצטערת אינה חלה, א"כ ה"ה בזה יש לדון דבאותו זמן שהחלב רב בדדי' לא חלה הפרתו ועל אותו הזמן שיקל מעלי' חלבה תחול, אבל זה ליתא דהא לא מחלקינן התם בכתובות לשיטת רש"י בפי' דאומרת להיניק בין זמן שחלב רב בדדי' או לא, וע"כ מוכח דאף בעת שהחלב איננו רב מ"מ אינו יכול למחות משום שאם לא תניקהו אז ירבה החלב ואתיא לידי צער, ולכן כיון דאמרו בב"מ (דף ו') דפרשי אינשי מספק שבועה, ע"כ כיון דלשיטת רש"י אינה חלה ההפרה, לכן מקרי אכתי ספק שבועה ולא תחזור, אך לפי שיש הרבה לפלפל בזה לכן העיקר כמש"כ הגאון רע"א (שם) עצה לחשש זה שהבעל ישבע מתחלה עד"ר שלא יפר לה והיא תשבע ע"ד רבים שלא תחזור מההנקה וממסמוס בביצים וחלב של הוולד, וגם אם לא תהי' היכלות ביד האיש שרוצה לישאנה להשליש שכר המינקת מקודם במזומן כמש"כ שם הגאון הנ"ל, עכ"ז כשיתחייב בערכאות לשלם שכר המינקת י"ל דזה דומה קצת להך דבי ר"ג דלא הדרי בהו דהא בני אנה"ח שייכים למלכות ותהי' מתייראת המינקת מלחזר אם תהא מתחייבת להיניקו בערכאות עפ"י נימוסיהם, וגם הא מבואר בח"מ (סי' ס"ח) דשטר בעש"ג יש לו קול לחד דעה א"כ מינכר זה לאינשי שפיר, וגם יכללו בשבועתה שתתבע ממנו שכרה ואז ליכא שום חשש חזרה

ענף יב

שוב ראיתי דלפי מה שנתבאר ההיתר משום דהיכא דלא פשע מותר לחטוא בשביל שיזכה חבירו, דלא שייך אלא גבי מי שירצה לישאנה, משום דהא לא הוי בידו להציל את הוולד מחשש המרת דת, אבל לומר ההיתר להאשה עצמה, ז"א סברא, דהא בפושע לא התירו זה, וכש"כ בדידה דגם כעת היא פושעת, דהא בידה כעת שלא להפוך הדת, וגרע יותר מרדיית הפת שהי' פושע כבר אבל לא עכשיו, א"כ איך נוכל לומר לה בלשון היתר, אך לגבי מי שירצה לישאנה נוכל להתיר, ולפני עיור לא שייך בזה כיון דאנו מתירין לו לישאנה משום דמותר לעבור על איסור דרבנן כנ"ל, הה"ד דיש להתיר לפ"ע באיסור דרבנן דלא חמור מגוף האיסור דרבנן שהתרנו לו בשביל להציל חבירו, אך להטעמים האחרים שהובאו לעיל בשם השבות יעקב דאיסור דרבנן נוכל להתיר בשביל טובת היתום כמו שהארכתי בעז"ה, ובצירוף טעם א"א בתק"ח, וההיתר של אמונת שמואל, ובשעת הדחק יכולין לסמוך על יחידאה בדרבנן כמבואר בפ"ק דנדה וביו"ד (סי' רמ"ב) ובגט פשוט (בכללים שלו בכלל ואין לך מקום הדחק יותר מזה, לפ"ז נוכל לומר ההיתר גם לדידה

ונראה לי להכריע בזה דאם יכולין להמשיך הענין עד אחר ט"ו חודש ממיתת בעלה אזי יש להתיר גם לדידה וכמש"כ הפ"י בכתובות כה"ג, וכש"כ בנ"ד, אבל אם לא נוכל להמשיך עד ט"ו חודש אזי יתירו למי שרוצה לישאנה שמותר לו לישא אותה, אבל להאשה עצמה קשה לומר לה בלשון היתר שמותרת את להינשא לבעל, וממילא תוכל לישב תחתיו לעולם כיון שהי' מתחילה היתר לגבי', ודרכי' דרכי נועם, כי בלתי זה לא ירצה לישאנה, וכמש"כ לעיל בשם התוס' יבמות (דף ל"ו) מדיוקם מן לא תארס ולא תינשא, והב"ד אינם מחוייבים למחות לה מלהנשא, דכמו שמותר לעבור על איסור דרבנן בשביל לזכות חבירו, כש"כ שהב"ד אינן מחוייבין למחות לה

אך מסתימת הר"י מינץ ושארי אחרונים שכתבו להקל משום שלא תצא לתרבות רעה חו"ש ולא חילקו כן, מוכח דס"ל דאף לדידה יש להתיר, ואפשר שטעמם הוא מדאמרינן בשבת (דף ד') דהתירו לו לרדותה קודם שיבא לאיסור סקילה, אלמא אף דלאחר לא התירו לחטוא כדי שיזכה חבירו עכ"ז לדידי גופא התירו כדי שלא יבא לאיסור חמור, ואין לחלק דדוקא התם ברדיית הפת, שאין לו עכשיו שום תקנה להינצל מאיסור חמור, משא"כ בנ"ד דהוי בידה שלא להפוך הדת, דז"א דהא מבואר ברא"ש שם שכתב לשיטת הרי"ף בהוציא ידו משחשיכה אף במזיד התירו לו להכניסה לחצר משום דילפי זה מהא דהתירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה דפשטו מזה דהתירו להכניס ידו מקודם שיבא לאיסור מה"ת והר"נ (שם) חילק דדוקא ברדיי' הקילו, משום שאם לא נתיר לו אז יבא לידי איסור סקילה בוודאי, משא"כ בהוציא ידו דהוי בידו שלא יחלל שבת, לכן לא התירו, אבל הרבה ראשונים והרמב"ן והרשב"א הובא במ"מ דס"ל ג"כ כשיטת הרא"ש