באר יצחק אבן העזר קצט

ה"ד) באריכות וגם שיטת הרמב"ם (פט"ז מה' סנהדרין) ג"כ כשיטה זו, וכמש"כ הכ"מ שם, וכוונתם דס"ל דמאן דאמר בטלו ולא בטלו א"כ חלו המלקות בעת שביטלו ועושה אז המעשה בידים, ומתרין אותו בעת שמבטל להעשה ואז הוי התראת ודאי, ומאן דס"ל קיימו ולא קיימו א"כ עיקר העבירה נעשה בעת שעבר על הלאו דהא בעת שאינו מקיים העשה אז אינו עושה מעשה בידים, ולכן הוי התראת ספק דהא בעת דעובר על הלאו הוי ספק לנו אם יקיים העשה אח"ז, וחזקת כשרות לא שייכא בזה בלא"ה דהא איתרע מיד דעבר על הלאו דהא אסור לעבור על הלאו כדי לקיים העשה, ואף שיש אכתי חזקה דלא יקיים כמו דלא קיים עד עכשיו, כמו כל חזקות דאמרינן דלא נעשה דבר מחודש, אך כיון דחזקה לא מהני' על להבא, לכן הוי התראת ספק, ומוכח דס"ל כשיטת הר"מ הנ"ל

וראיית התוס' בגיטין מהא דנזיר דלוקה ולא הוי התראת ספק שמא ישאל על נזירותו, י"ל דשא"ה דאל"כ הא לא משכחת דיהא לוקה על נזירות לעולם, וכמש"כ כה"ג הנו"ב (במה"ת ח' אה"ע סי' ע"ז)

עכ"פ מוכח משיטת הראשונים דס"ל כשיטת הר"מ הנ"ל דחזקה לא מהני' בחשש להבא, ובירושלמי פסחים (פ"ח ה"א) אמרו דעבד של ב' שותפים צריך להמנות על הפסח כו' שחררו שניהם צריך להמנות על פסח אחר א"ר יוסי אם אתה אומר עבד לא יאכל משלשתן מעתה לא ימנה על הפסח שמא ימלך רבו וישחררו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה עכ"ל, וכוונת הירושלמי להוכיח דאף אחר שנשתחרר רשאי לאכול הפסח כיון דבעת שנמנה עליו הי' עבדו, דאל"כ איך רשאי להמנות הא הו"ל לחוש שמא ישחררנו האדון להבא קודם אכילה ונמצא מביא הקדש לפסול ואף די"ל אוקי אחזקה שלא ישחררנו, אפ"ה הא חזקה לא מהני' על להבא ולכן מוכיח דעבד של ב' שותפין אף בשחרר א' מהם חלקו אחר שנמנה, אפ"ה אוכל ממנו דאל"כ איך ימנה מתחלה, ואמאי לא יחוש העבד שמא ישחררנו רבו אח"ז [וזהו דבר שאינו ביד העבד] ויביא הקדש לידי פסול, א"כ מוכח כשיטת ר"מ הנ"ל, ויש להאריך הרבה בירושלמי הנ"ל

ועדיין יש לעיין בהא דשבת (דף ד') בהדביק פת בתנור דחייב סקילה, וקשה הא הוי התראת ספק שמא ירדנו אח"ז, כמו שהקשו התוס' שם ד"ה קודם שיבוא מ' דדלמא הי' בדעתו לרדותו, ותי' משום דאמרינן אוקי אחזקה כו' אבל לשיטת ר"מ הנ"ל דס"ל דחזקה לא מהני' להבא, א"כ בעת ההתראה הוי ספק לנו דלמא ירדנו קודם אפיי' ואז הוי חזקה בלהבא, ואף לשיטת הרמב"ם דס"ל התראת ספק שמה התראה, עכ"ז הא במיתה גם הרמב"ם מודה דהתראת ספק לא שמה התראה כמש"כ הנו"ב ( (מה"ת סי' ע"ז חלק אה"ע) ויש לתרץ זה ולחלק ביניהם, ואכמ"ל

א"כ לשיטת הר"מ והרבה ראשונים בסוגיא דקימו ולא קימו הנ"ל מוכח דס"ל דחזקה לא מהני' להבא, ואפשר דזה תלוי במש"כ כבר בתשובה א' לברר אי חזקה הוי מצד בירור או מצד דאין לנו כח להוציא מחזקה, ומוכרח אני כעת לקצר בפרט זה], א"כ לפ"ז יש להקל צ"ד דנולד לנו ספק שמא תצא מחזקת כשרות בפרט דעל פי אומדנא הוי קרוב לודאי שתהפוך הדת ח"ו לכן לא מהני בחשש דלהבא ודוחין מצוה דרבנן מפני ספק מצוה רבה, ובדרבנן יכולין לסמוך על שיטה זו דהא ספק פלוגתא בדרבנן קיי"ל לקולא, אך היכא דלא נולדה שום ריעותא ודאי אין לנו לחוש, אבל בנ"ד דנולד לנו מקום ספק לכן לא מהני' בזה חזקת כשרות

ואכתי י"ל דשאני חזקת כשרות דמהני' אף בחשש להבא, משום דהא מוכח דרוב מהני אף בחשש דלהבא, כמש"כ התוס' בנדה (מ' ע"ב) ד"ה ריו"ח ור"ל כ' דמחמת הרוב דמביאין ב' שערות בזמנן הוי התראת ודאי בעת שאכלו ואף דהוי ספק בעת שאכלו דלמא לא יביא ב' שערות אח"ז, אלמא דרוב יכול לברר אף הספק דלאח"ז, וכן מוכח בגיטין (דף ל"ג) בתוס' ד"ה ואפקעינהו רבנן כו' שכתבו דלכן לא הוי התראת ספק משום דרוב אין מגרשין נשותיהן כו. א"כ לשיטת ר"מ דליכא למימר אליבי התי' הב' שכתבו התוס' שם בגיטין משום אוקי אחזקה, וע"כ מוכח דשא"ה דהוי רוב וכתי' א' של התוס' הנ"ל, א"כ מוכח דלכל השיטות מהני רוב אף בחשש דלהבא

ומצינו דחזקת כשרות עדיפא מחזקת ממונא כדמוכח בכתובות (דף כ"ב) בתוס' ד"ה תרי ותרי כו', שכתבו דאית לן למימר אוקי גברא אחזקת כשרות ומוציאין ממון בעדותו אלמא דחזקת כשרות עדיפא מחזקת ממון ע"ש, וכיון דחזקת ממון עדיפא מרוב דהא אין הולכין בממון אחר הרוב כש"כ דחזקת כשרות דעדיפא מחזקת ממון ודאי מועלת אף בחשש דלהבא כיון שגם רוב מהני בחשש דלהבא, אך שיטת הר"ן בכתובות (שם) ובח"מ (סי' מ"ו ש"ך ס"ק ס"ו דחזקת ממון עדיפא מחזקת כשרות, לכן י"ל דחזקת כשרות ג"כ אינה מועלת בחשש דלהבא ולא עדיפא משאר חזקות

וביותר מוכח מהא דפסחים (דף צ"א) דבב"ד של ישראל שוחטין עליו הפסח בפ"ע משום שארית ישראל וגו' ולא חיישינן שמא לא יוציאו אותו מבית האסורין לערב ולא יהי' יכול לאכול הפסח, א"כ מביא כעת קדשים לידי פסול, וזהו ג"כ חשש בלהבא, וע"כ מוכח דחזקת כשרות מהני' אף בחשש דלהבא, משום דהוי חזקה המבררת לנו טובא, דהוי' חזקה אלימתא

ועפ"ז יש ליישב מה שהקשיתי לעיל על שיטת ר"ת דס"ל דחזקה מהני' ג"כ להבא מירושלמי דפסחים דחששו שמא ישחררנו האדון אלמא דחזקה לא מהני' להבא, משום די"ל דירושלמי אזיל לשיטתו דהא מבואר בירושלמי והובא בתוס' פסחים (דף צ"א) דאף בבית האסורין בב"ד של ישראל חיישינן לחזרה ואין שוחטין עליו הפסח בפ"ע ואף דיש כאן סברא דשארית ישראל וגו' אפ"ה חיישינן לחזרה, משום דס"ל לירושלמי דחזקה לא מהני' להבא, לכן חשש הירושלמי שמא ישחררנו להבא, אבל ש"ס דילן דס"ל בב"ד של ישראל שוחטין עליו בפ"ע משום דסומכין על חזקת כשרות אף להבא אפשר דה"ה שארי חזקות ג"כ מהני להבא ולא מחלקינן ביניהן, ועכ"פ מוכח דחזקת כשרות מהני' להבא, א"כ יש להחמיר בנ"ד משום חזקת כשרות דהא זו מהני' אף להבא. ענף ה

ועכ"ז נראה לע"ד להקל בנ"ד, ואף לשיטת הסוברים דחזקה מהני' לברר הספק דלהבא ג"כ, עכ"ז מותרת להנשא בנ"ד שנולד לנו ספק דשמא תהפוך הדת ח"ו והוא דהא בכתובות (דף ס) מבואר דבנתנה בנה למינקת אסורה משום גזירה דהבחנה דהלכה כר"מ בגזירותיו, ולכן אסורה דחשו שמא תחזור המינקת כמש"כ התוס' שם, והברייתא דס"ל שם בנתנה בנה למינקת דמותרת הוא משום דלא ס"ל כר"מ בגזירה זו, וקשה לפי מאי דאי' בקידושין (דף מ"ה) בנתקדשה לדעת אבי' וניסת שלא לדעת אבי' דס"ל לרב אסי דאינה אוכלת בתרומה שמא יבא אבי' וימחה, ואף שנתרצה בקידושי בתו אפ"ה חשו לחזרתו שימחה, ואף דהתם לא הוי רק חשש דרבנן דהא מה"ת ארוסה אוכלת בתרומה, וכמש"כ התוס' בד"ה ונמצאת זרה למפרע כו', ואף דספק דרבנן לקולא אפ"ה חשו למחאתו משום דהיכא דאתחזק איסורא אף בדרבנן ספיקא לחומרא לשיטת כמה פוסקים, והתם בעת שנתקדשה הא אתחזק איסורא דעדיין לא היתה רשאה לאכול תרומה קודם הנישואין, ולכן מספק אינהה אוכלת, [ולהסוברין דאף באתחזק איסורא דרבנן ג"כ ספיקו להקל קשה אמאי חייש רב אסי לשמא יבא וימחה, וי"ל דשא"ה דהוי ספק בלהבא ואפשר להתברר, ובספק שאפשר לברר ס"ל לכ"פ דמחמירינן אף בדרבנן]

עכ"פ חזינן דבאתחזק איסורא חיישינן חשש בלהבא שמא ימחה, א"כ קשה לרב אסי אמאי אמרו בברייתא דנתנה בנה למינקת דמותרת להנשא, דהא אף דלא ס"ל גזירה דהבחנה, עכ"ז ניחוש שמא תחזור המינקת אחר זמן ותשאר באיסור מינקת שמת בעלה שיש עלי' כל כ"ד חודש ונבעלת באיסור למפרע, והוי ג"כ אתחזק