באר יצחק אבן העזר קצו

חלק אבן העזר

סימן א. אל כבוד ידי"נ הרב המאוה"ג חו"ב מפורסם וכו' כקש"ת מו"ח נחום יפה נ"י בק"ק הוראדנא: אחדש"ה הנני לתשובה, ע"ד מה שאירע במחנהו בא' מאנ"ח שלקח אשה וילדה בן בשבט העבר ומת האיש ההוא קודם פורים והיתה מינקת עד חודש ניסן העבר, ואח"כ חלתה ושכרו, מינקת תחתה, וזה קרוב לד' חדשים אשר אין לה ממה לשכור כי בעלה לא הניח לה דבר, ועד הנה השתדלו אנה"ח על שכר המינקת, וא' מאנ"ח כנסה לביתו ונותן לה מזונות ושכר מינקת, וגם רוצה להתחייב שכר מינקת על להבא, באם שישאנה, ויהי כשמעו כי אסור' להנשא עד כ"ד חודש אמר לה כי אין ברצונו להמתין זמן כביר, ואם לא ישאנה לא יהיה לה שום עזר לשכור מינקת, וגם להחיות את נפשה, כי מארץ רחוקה היא, וכל קרוב וגואל אין לה באשר היא שם, ויש אשר ידברו על לבה שתצא לתרבות רעה ויקחו אותה כי היא אשה יפה וכמאמר חז"ל חביבה כו' וקרוב לודאי שח"ו תהפוך הקערה על פי', כי אין לה דרך אחרת להחיות נפשה, והאריך כ"ת להתירה, וכן כל הרבנים הג' דק' דעתם להקל שתנשא תוך כ"ד חודש, ומעכ"ת האריך בפילפולו הנעים להתירה, ושאלני אם דעתי מסכמת לדעתו

ענף א החמדת שלמה (סי' ז') כתב בשם השבות יעקב בעובדא כזו להקל, וראייתו מהא דקיי"ל בחו"מ (סי' ר"ץ), דאפוטרפוס יכול להוציא עבדים לחירות לתועלת היתומים, וקשה הא המשחרר עבדו עובר בעשה, וע"כ מוכח דלטובת היתומים מותר ויכולין לעבור אף על איסור, [וספר שב"י אינו תחת ידי], ואף דלשיטת הר"ן פ' השולח דס"ל דהיכא דאינו עושה השחרור לטובת העבד ליכא איסור שחרור כמש"כ כת"ר אין מקום להוכחת הש"י, עכ"ז לשיטת התוס' דס"ל בכמה דוכתי דאף היכא דאינו משחררו לטובת העבד ג"כ אסור א"כ שפיר הוכיח הש"י, אך לפענ"ד נראה דאין זו הוכחה כלל לפי מאי דקיי"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווים להפרישו רק למספי' לי איסורא בידים אסור, לכן יכול האפטרופוס לשחררו דהא האפטרפוס אינו עובר על עשה דלעולם בהם תעבודו דהא אין העבד שלו, והקטן הא אינו עושה איסור בידים, ומצות חינוך אינו אלא על האב כמבואר בא"ח (סי' שמ"ג), ולכן שפיר יכול האפטרפוס לשחררו דהא כולם לא עבדי שום איסור כלל

ועוד והוא העיקר דהא לכאורה קשה, איך יכול האפטרפוס לשחררו להפקיע איסור תורה בקום ועשה, דהא לא הוי העבד שלו, וע"כ מוכח כמש"כ התוס' בגיטין (דף מ') ד"ה וכתב לי' כו' דלכן יכול האפטרפוס לשחררו משום דהפקר ב"ד הפקר ונתנוהו לאפטרפוס לשחררו כו' א"כ הקטן אינו עושה עבירה כלל, דהא ב"ד מפקירין העבד בלא דעת הקטן, וב"ד לא קעבדי איסור דהא העבד אינו שלהם ולא שייך גבם לעולם בהם תעבודו, והאפטרפוס אינו עושה איסור במה שמשחררו לאחר שהקנו לרשותו העבד, משום די"ל דהא מבואר בגיטין (דף ל"ט ודף מ') דמפקיר עבדו צריך גט שיחרור דקנין ממון של העבד פקע בהפקר, ולפי שנשאר עדיין קנין איסור לכן צריך גט שיחרור, ולכן י"ל דהא האפטרפוס משחררו משום דהב"ד הפקירו קנין ממון של העבד, אך דנשאר עדיין קנין האיסור בהעבד והב"ד הקנו קנין איסורו של העבד להאפטרפוס, דהא קיי"ל בגיטין (דף מ') דלא כאמימר דס"ל המפקיר עבדו ומת דאין לו תקנה, אלא דכופין את היורשין לכתוב ג"ש כמבואר ביו"ד (סי' רס"ז סעיף ס"ה) משום דמוריש איסורא לברי', וה"ה בהפקר ב"ד דאף דנימא דאיסור לאו בר הקנאה הוי, עכ"ז הא במה דיכולין ב"ד להפקיר ולהקנות לאחרים אחר שהפקירו, נלמד מפסוק אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר וגו' דמה אבות מנחילין בניהם אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו כדאיתא בגיטין (ל"ו ע"ב), א"כ כמו דמצי מורית איסור לבריה כמו כן ב"ד מצי להנחיל האיסור של העבד לאפטרופוס, וכיון דכבר נפקע קנין ממון של העבד בהפקר ב"ד לכן לא קעבר האפטרפוס על עשה דלעולם בהם תעבודו, וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ח) בד"ה כל המשחרר עבדו כו' דמשום נתינת גט לחודיה ליכא איסור עשה, ולכן נסתרת הוכחת הש"י הנ"ל

עוד כתב הח"ש שם להוכיח להקל מהא דבכורות (דף צ"א) דמעשר בהמה של יתומים נמכר בביתו משום השב אבידה, אלמא דהקילו איסור דרבנן גבי יתומין יפה כתב כת"ה דאין לדמות גזירות חז"ל כמו שהאריך בזה, ולענ"ד נראה דהא מבואר בירושלמי יבמות (פי"ג ה"ב) דקטן אינו מפריש מעשר בהמה וכמו במעשר דגן, והא דמצינו במעשר בהמה דאפטרופוס מעשר ותורם כמש"כ התוס' בשבת (דף נ"ד) ד"ה הוי מעשר כו' אין לומר בזה כסברת התוס' בגיטין