באר שבע על סוטה מט:

ולוי אמר אף של קנים ושל חילת אסור. בערוך פסק בשם רגמ"ה ז"ל כלוי וכן פסק הרמב"ם ז"ל משום דלוי היה גדול יותר מרב ושמואל:

באותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל חזירים. וא"ת תיפוק ליה דמדאורייתא אסור כדתנן במסכת שביעית אין עושין סחורה בנבלות וטריפות ציידי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינין טמאים מותר למכרן לע"א משמע דוקא נזדמנו אבל לכתחלה לא ומפיק ליה מקרא בפרק כל שעה מדכתיב ושקץ יהיו לכם בהוייתן יהיו כבר תירצו התוספות שם ובפרק מרובה דנפקא מינה למיקם בארור א"נ הא דאסר מדאורייתא היינו דוקא אם מגדלן כדי למכור לגוים לאכול אבל אם מגדלן כדי להשתכר בשומנו או בעורו או שמגדלן שלא למכור אלא למשוח ולהדליק מותר מדאורייתא וכן אמרי בההיא בירושלמי דסוסים וחמורים שרי לעשות בהן סחורה משום דסתמן למלאכה ולא לאכילה אפילו הכי בחזירים אסור משום הך גזירה אי נמי בנזדמנו לו חזירים כגון שנפלו לו בירושה אין לגדלם:

וארור אדם שילמד בנו חכמת יונית. וא"ת היאך תנן במשנתנו לעיל בפולמוס של טיטוס גזרו שלא ילמד אדם את בנו יונית דהא טיטוס היה בשעת חורבן כדאיתא בפרק הניזקין ואלו מלכות בית חשמונאי קדמי טובא כדאיתא בפ"ק דע"א. כבר תירצו התוספות במנחות פרק רבי ישמעאל ובפרק מרובה דמעיקרא גזרו ולא קבלו מנייהו ולבסוף גזרו וקבלו מנייהו ועוד י"ל דמעיקרא קאי בארור בעלמא ואי בעי לקבולי עליה לטותא דרבנן שרי ובסוף גזרו ואסרוה לגמרי. ומיהו קשה דהא אמרינן ארור בו קללה בו נידוי והא דמשמע בסוף פרק שתי הלחם דמי שלמד כל התורה כגון בן דמה בן אחותו של רבי יוחנן שרי אי לאו משום דכתיב לא ימוש ולמאן דאמר אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש משמע דשרי היינו היכא דאיכא צורך צבור כגון שהוא קרוב למלכות כדאשכחן לקמן גבי בית ר"ג ומה שלא התיר לו רבי ישמעאל שמא לא היה כל כך צורך צבור כמו מר"ג:

ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין כו'. בירושלמי דשקלים תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל כו' וא"ת והא בימי מרדכי הוה המעשה כדאמר התם בגמרא דאתא ההוא חרשא אותיב חדא ידא אצריפתא כו' אמר להו מרדכי מי איכא דוכתא דשמה גנת צריפין כו' ופרש"י דהוא מרדכי שהיה בימי אחשורוש ותימה גדולה היא אם חי מרדכי כל כך דבית חשמונאי לא היה כי אם ר"ם שנים קודם החורבן כדאמר בפ"ק דע"א כבר כתבו שם התוספות דנ"ל דכל אותן שהיו בקיאין ברמזים ובלשונות היו נקראין על שם מרדכי לפי שהוא היה ראש וחכם להכיר כדתנן בשקלים ואותו מעשה דשלש נשים דמייתי התם נראה שהיה מרדכי ממש מדקאמר והיינו דתנן פתחיה על הקנין זה מרדכי כו':

לשון סורסי הוא. לשון ארם צובה ושאר הארצות שכבשם דוד והיא הנקרא ארץ סוריא ונקרא לשונם לשון סורסי כמו יון לשון יוני פרס לשון פרסי כך פירש הערוך וכתבו התוספות בסוף פרק מרובה לשון סורסי נראה דלשון סורסי הוא לשון ארמי כדאמרינן בבראשית רבה אל יהי לשון סורסי קל בעיניך שהרי בתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו הכתוב כבוד תורה דכתיב יגר שהדותא בנביאים דכתיב כדנא תימרון להון בכתובים דניאל ועזרא ולבן היה מארם נהרים ודניאל נמי קורהו לשון סורסי אע"ג דכתיב ביה וידברו הכשדים למלך ארמית והא דנקט הכא בארץ ישראל לשון סורסי ובבל נקט לשון ארמי אומר ר"ת לפי שמעט משתנה כעין לשון לעז שמדברים אותו לשון צח במדינה אחת יותר מבאחרת כי אונקלוס הגר תרגם עד הגל הזה סהיד דנורא הדין ולכן קרא לו יגר שהדותא ונ"ל לשון שדבר לבן הוא לשון סורסי ועל שם סוריא נקרא סורסי דסוריא הוא ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד ועל שם שקרובה לארץ ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך:

התירו לספר קומי. שהוא קרוב למלכות הוה כדאשכחן בפרק רביעי דמעילה שהלך אבטולמוס בן ראובן וספר קומי שלא יכירו שהוא יהודי והטעה אותם:

סליקא לה מסכת סוטא