באר שבע על סוטה מז:

ת"ל ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה וגו' בפרק אלו נערות מייתי הך דרשא נמי מפסוק זה וסיים ואתה תבער הדם הנקי מקרבך למה לי מיבעי ליה לכדתניא ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף שופכי דמים מן הצואר אבל רש"י בפירוש החומש פירש ואתה תבער מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג כו' וכתבו התוספות דטעמו של רש"י משום דסוגיא דכתובות אתיא כמאן דאמר חנק חמור ואי לאו דהוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה לומר שהם מן הצואר הייתי אומר רוצח בחנק לפי שהוא חמור ואינו כן אלא קים ליה לרש"י כרבנן דסייף חמור ודין מיתת רוצח בסייף מק"ו דעבד השתא קטל עבדא דינו בסייף דהוא חמור כדכתיב נקם ינקם ואין נקמה אלא חרב כדכתיב חרב נוקמת נקם ברית קטל בן חורין לא כ"ש הלכך לדידיה אייתר ואתה תבער להך דרשא שאם נמצא ההורג אחר שנערפה כו'. וא"ת וקרא דולארץ לא יכופר לדם וגו' למאי אתא לפרש"י י"ל דמפיק ליה כדרבא דדריש ליה בפרק בתרא דכריתות דמייתינן עגלה ערופה אע"פ שעבר יום הכפורים עליה ובזה נתיישב גם כן הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות עגלה ערופה בדברי רש"י ואתה תבער מגיד שאם נמצא ההורג כו':

אמר לך עולא תני לא היו עורפין. כאן לא שייך למיפרך והא היו עורפין קתני כדפריך רבא לאביי בפ"ק דכתובות שאמר תני כל שנהג אמר ליה רבא והא כל שלא נהג קתני די"ל שאין דרך התנא לטעות להוסיף תיבה ע"י שכחה ולהחליף דבר להפכו כי התם בכתובות אם איתא דכל דנהג תנן וע"י שכחה הוסיף תיבת לא אבל הכא ע"י שכחה חסר תיבת לא וזה דרך התנא שטועה לחסר תיבה ע"י שכחה כדפרש"י בפ"ק דסנהדרין גבי אמר אביי תני קידוש החדש א"ל רבא והא עבור קתני כו' וז"ל והא עבור קתני דרך התנא טועה בגירסא לחסר תיבה ע"י שכחה אבל אין נחלף לתנאי בין גירסא קידוש לגירסא עבור ע"כ. ותדע דהא אשכחן לרבא גופיה שמגיה המשנה בפ"ב דנזיר דקתני אם עמדה והוא מוסיף תיבת לא:

כאן בבת אחת כו'. סוגיא זו מפורש יפה בספר המאור הגדול בסוף מסכת חולין ובתוס' לעיל בפרק מי שקינא ע"ש: