באר שבע על סוטה מו.

ויהא מום פוסל בעגלה מק"ו כו'. ה"ה דהוה מצי למיפרך ויהא מום פוסל בעגלה מג"ש עול עול מפרה כדפריך בסמוך אלא מעיקרא מהדר למילף מק"ו משום דק"ו עדיף מגזירה שוה כדאמרינן בזבחים:

ומה הפרה שאין השנים פוסלות בה כו'. בריש מסכת פרה תנן רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש או בת ארבע רבי מאיר אומר אף בת חמש כשרה אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר שלא תפסל כו'. לכאורה היה נ"ל הא דאמר רבי אליעזר ופרה בת שתים אתא למעוטי יתירה משתים כשם דאתא למעוטי פחותה משתים כמו עגלה בת שנתה דאתא למעוטי טפי ואע"ג דכל שכן דבת שלש פרה היא אפ"ה פסיל רבי אליעזר לכתחלה יתירה משתים משום שמא תשחיר והא דאמרו חכמים עגלה בת שתים אתא למעוטי פחותה משתים כשם דאתא למעוטי יתירה משתים כיון דכתיב בה עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם ותניא בפ"ק דר"ה שהיה רבי מאיר אומר כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש אלמא דבן בקר הוא בן שתים הלכך הכא נמי בעינן בת שתים דוקא ולא פחות כיון דכתיב עגלת בקר ותדע דאם איתא דהא דאמרו חכמים עגלה בת שתים לאו למעוטי בת שנתה דכ"ש הא דילדה טפי אלא משום דר"א פסיל בת שתים קאמרי רבנן דאפילו בת שתים כשרה דעגלה היא א"כ קשה למה לא פליג ר"מ גם בעגלה כשם דפליג בפרה דה"ל לומר דעגלה אינה כשרה אלא דוקא בת שתים ולא פחות כיון שהוא בעצמו אמר בן בקר בן שתים והא דאמרו פרה בת ג' או בת ד' נמי דוקא לא פחות ולא יותר דאי אפשר לפרש ופרה בת ג' אף בת ג' דמדאמרו עגלה בת שתים ש"מ פרה לאו בת שתים דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה וגם אי אפשר לפרש ופרה בת ג' או בת ד' ואפילו יתירה מבת ד' דאין שעור לשנתה למעלה מבת ג' דא"כ מאי מוסיף ר"מ שאמר אף בת חמש כו' מכלל דחכמים פוסלין בת חמש דומיא להא דתנן התם ר"י הגלילי אומר פרים בני שתים כו' וחכמים אומרים אף בני שלש ר"מ אומר אף בני ארבע וחמש כשרים אבל ר"ש ור"ע מברטנורה ז"ל פירשו הא דאמרו חכמים עגלה בת שתים ר"ל אפילו בת שתים וכ"ש בת שנתה וכן פסק בהדיא הרמב"ם והסמ"ג ואין לזוז מדבריהם. ומיהו קשה לי למה פרש"י עגלה בת שנתה היא ואם עברה שנתה פסולה כו' וזה הוי כרבי אליעזר דוקא ולית הלכתא כותיה למה לא פירש כרבנן ומיהו הא דפירש פרה אדומה אין שעור לשנתה הוי כר"מ שאמר אפילו זקנה כשרה והלכתא כותיה כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בהלכות פרה ולא כרבנן שהרי הם פוסלים יתירה מבת ד' כדפירשתי. כן נראה לי:

אינו דין שיהא המום פוסל בה כו'. וא"ת הא איכא למפרך מה לפרה שכן נפסלת בשחור ובלבן וי"ל דאיכא למימר קדשים יוכיחו שאין נפסלין בשחור ובלבן ואפ"ה מום פוסל בהם וכ"ת מה לקדשים שכן אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד והגוזז והעובד בהם סופג את הארבעים הרי פרה יוכיח שאין בה חומרא זו דקדשים ואפ"ה מום פוסל בה וחזר הדין כו' וה"ה דהוה מצי למילף ליה מק"ו דקדשים ומה קדשים דלא פסלא בהו עבודה ושנים מום פוסל בהם עגלה שעבודה ושנים פסלא בה אינו דין שיהא מום פוסל בה:

אלא מעתה לא יהו שאר עבודות כו'. תימה מאי פריך מרב יהודה הלא בהכרח צריך אתה לומר דרב יהודה לא גמר לה מק"ו מעגלה אלא מגופא דפרה כדאמר לקמן וממילא אין שום מקום לקושיא זו אלא מעתה כו' דאל"כ קשה על רב יהודה ונימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה להלן עד שתמשוך כו' וכן קשה על התרצן שתירץ שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה הלא בהכרח צריך אתה לומר דרבי יהודה לא גמר לה עול עול מעגלה אלא מגופא דפרה דאל"כ קשה על רב יהודה וממקום שבאתה כו' דהא לקמן הוכרח הגמרא לתרץ דרב יהודה לא מייתי לה מג"ש מעגלה אלא מגופא דפרה מכח קושית וממקום שבאתה כו' וטפי יש לתמוה על המקשן מאי איצטריך להביא ראיה מרב יהודה דשאר עבודות פוסלות בה הלא משנה שלמה היא בפ"ב דפרה נתן טליתו עליה פסולה דמה לי אם הניח עליה טלית או עודה של שקין דהא שניהם חד טעמא הוא וגם הרמב"ם ז"ל כתב שניהם יחד בפרק קמא דפרה וכן קשה בפ"ב דע"א דאמר התם והכא היינו טעמא דרבי אליעזר כדרב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה כו' טפי ה"ל לאתויי המשנה דקתני הניח טליתו עליה פסולה ועל רב יהודה גופיה קשה מאי קמשמע לן הלא מתניתין היא ומיהו בהא איכא למימר דעיקר חדוש של רב יהודה הוא מה שאמר ובעגלה עד שתמשוך וצ"ע היטב:

הניח עליה עודה של שקין כו'. בערוך גרס עודה בד' לשון מעודד ענוים ה' ופירש בשם הגאונים דעודה היינו כמות חזוק אחד וארוך הרבה שאוגדין בו השקין של משאוי על הפרה שלא יפול המשאוי ממנה ואמר רב יהודה אפילו הניח על פרה עודה בלא שקין פסולה כו' ורש"י פירש בפ"ב דע"א עודה של שקין שקין הרבה ריקנין קשורים ביחד לישנא אחרינא עודה עץ שטוים בו שקין והרמב"ם ז"ל כתב כסות של שקין:

שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה. הוי מצי לשנויי תכף ההיא מבעיא ליה למעוטי קדשים דלא פסלא בהו עבודה כו' כדמשני בסמוך:

אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהו עבודה. אבל בספרא אמרו אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב את שנעבדה בה עבירה:

ומה עגלה שאין מום פוסל בה כו'. ה"ה דהוה מצי למימר ומה עגלה שאין נפסלת בשחור ובלבן מום פוסל בה כו':

שאר עבודות אין פוסלה אלא בשעת עבודה. כלומר כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה אבל עול פוסל אע"ג דלא ניחא ליה ואע"ג דאמרינן בפ"ב דמציעא ובפ"ב דפסחים כיון דכתיב עבד וקרינן עובד עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה מיתוקם בשאר עבודות דלאו עול וא"ת ובפרה אדומה מנלן דבעינן דניחא ליה להאי תנא דלא מייתי שאר עבודות בפרה מעגלה אלא מגופא דפרה דהא ההוא קרא אשר לא עובד גבי עגלה ערופה כתיב כבר תירץ ר"ש בפ"ב דפרה דכיון דשוין בפסול עול ובעבודות גם לענין דניחא ליה יש להשוותן וכתב עוד וא"ת כיון דאמרינן הכא דשאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת עבודה והיינו היכא דניחא ליה למה תנן בפ"ב דפרה עלה עליה זכר פסולה ואמאי פסולה הא ודאי לא ניחא ליה להפסיל פרה שדמיה יקרין בשביל דבר מועט. וי"ל כיון דאם היתה כשרה הוה ניחא ליה לפיכך חשיב ניחא ליה ופסולה ועוד כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה חשיב ניחא ליה:

יבא דבר שלא עשה פירות. פרש"י עגלה בת שנתה לא ילדה לכאורה נראה דאתא למעוטי בת שתים דקא ילדה ואי אפשר לומר כן שהרי תנן בבכורות בפרק הלוקח בהמה ומייתי לה בפרק אין מעמידין פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן אלמא דקודם שלש ודאי לא ילדה והשתא נתיישב שפיר זה הטעם יבא דבר שלא עשה פירות אף לרבנן שאמרו בריש מסכת פרה עגלה בת שתים אלא משום דרש"י פירש לעיל עגלה ששנים פוסלות בה עגלה בת שנתה היא ואם עברה שנתה פסולה כו' וזה כר' אליעזר ולא כרבנן הלכך פירש ה"ג כרבי אליעזר. (הגה"ה כתבו התוספות בפרק אין מעמידין וז"ל וחמור בת ג' ודאי לכהן פי' דקודם שלש ודאי לא ילדה ויש לתמוה דהא מעשה בכל יום דפרה בת שתי שנים יולדת וי"ל דודאי עתה נשתנה העת מכמו שהיה בדורות הראשונים כמו בעינוניתא דורדא דאמרינן בפרק אלו טרפות כל חיויא ברייתא הכי אית להו אלמא גוייתא ליה להו ועתה היא בכל הבהמות שלנו ע"כ הגה"ה):