באר שבע על סוטה לט:

עד שיכלה דבור מפי הקורא. פירש הר"ן דבור של קריאת כהנים ואחרים פירשו שמקרים היו הכהנים כדי שלא יטעו שהיה ש"ץ קורא לפניהם כל תיבה ותיבה ואין הכהנים רשאין להתחיל אפילו בתיבה ראשונה דליכא למיחש לטעות וכל שכן באידך עד שיכלה דבור מפי הקורא ע"כ וכולהו פירושי הלכתא נינהו:

ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה כו'. אגב גררא דאינך נקט לה דהא בכל הברכות הדין כך:

ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת כו'. קשה בעיני שמאחר שאין הכהנים רשאין להתחיל אפילו בתיבת יברכך עד שש"ץ מקרא אותם תחלה א"כ מאי עד שיכלה אמן מפי הצבור דקאמר הא אף לאחר שיכלה אמן מפי הצבור אינם מתחילים אלא המקרא הוא מתחיל ולדעת הרמב"ם שאין ש"ץ מקרא להם תיבת יברכך אתי שפיר וה"ק אחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אינם רשאים להתחיל בברכה אחרת דהיינו יברכך עד שיכלה אמן שעונין אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן מפי רוב הצבור אבל לדעת המפרשים שסוברים שגם יברכך אין אומרים אותו הכהנים עד שש"ץ מקרא אותה צריך לפרש דברכה אחרת דקאמר היינו מה שאומרים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו וכו' וקאמר שאין הכהנים רשאין להתחיל אותה עד שיכלה אמן מפי הצבור כך כתב הרב מהרי"ק ז"ל ואין דבריו נכונים בעיני דמה שאומרים הכהנים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו כו' אין זה נקרא ברכה כלל שאין בה לא שם ולא מלכות אלא תחנה ובקשה בעלמא היא וכתב עוד ותמהני על הר"ן שפירש ואין הכהנים מתחילים בברכה אחרת כגון יאר ישא עד שיכלה אמן מפי הצבור ועל אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא כתב שיש מפרשים שמקרים היו הכהנים כדי שלא יטעו ואין הכהנים רשאים להתחיל אפילו בתיבה ראשונה דליכא למיחש לטעות וכ"ש באידך עד שיכלה דבור מפי הקורא ולפי אותם מפרשים אי אפשר לפרש דאין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור היינו ברכת יאר ישא דהא אף לאחר שיכלה אמן מפי הצבור אין הכהנים מתחילין אלא המקרא. ויש לדחוק ולומר דאין הכהנים רשאים לאו דוקא והוי כאלו אמר אין המקרא את הכהנים רשאי להתחיל בברכה אחרת דהיינו יאר ישא עד שיכלה אמן מפי הצבור. ועוד י"ל שמה שכתב אין הכהנים מתחילים בברכה אחרת כגון יאר ישא היינו לפי מאי דמשמע מפשטא דגמרא שלא היו מקרין את הכהנים מלה במלה מדלא הזכירו כן בשום מקום והא דאמרינן בספרי שהחזן אומר אמרו איכא למימר דהיינו לקרות להם כהנים אבל לא להקרות מלה במלה וכן משמע שהוא דעתו ז"ל שהרי בלשון י"מ כתב שמקרין היו את הכהנים נראה דפשטא דמילתא משמע ליה שלא היו מקרים אותם וע"פ כן פירש כגון יאר ישא ולדברי אותן מפרשים הא דאין הכהנים מתחילין בברכה אחרת יפרשו אותה כמו שפירשתי לדעת הרמב"ם או כמו שפירשתי לדעת המפרשים דלעיל:

אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא. לכאורה משמע דוקא להפטיר בנביא אין המפטיר רשאי להתחיל עד שיגלל ס"ת אבל רשאי להתחיל בברכה שלפני ההפטרה אע"ג שעדיין לא נגלל ס"ת ואי אפשר לומר כן דזיל בתר טעמא כדי שלא יהא הגולל טרוד מלשמוע ההפטרה מפי המפטיר כדפרש"י וזה הטעם איכא נמי בברכת הפטרה שהרי כל כך צריך לכוון לשמוע ברכת המפטיר כמו ההפטרה עצמה כדי שיעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת כמו שכתב הרא"ש ז"ל בסוף ברכות:

עד שיגלל ס"ת. פרש"י כדי שלא יהא הגולל טרוד מלשמוע ההפטרה מפי המפטיר. ולולא פיו הקדוש היה נ"ל לפרש טעמא אחרינא שהוא מפני כבוד התורה להראות שהוא עיקר וחשוב טפי מנביא דומיא להא דקאמר בסמוך המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה שהוא נמי מהאי טעמא מפני כבוד התורה כדמפרש הגמרא בהדיא בפרק הקורא עומד. ועוד נ"ל לפרש טעם אחר כדי שלא יהא נראה ברכות המפטיר שאומרם על ס"ת והראיה שכתבו קצת פוסקים שצריך שיהא הנביא מונח לפני המפטיר בשעת הברכה כדי שיהא ניכר על מה הוא מברך:

עד שינטל ס"ת ויניח במקומו וכו'. מתוך הסוגיא מוכח דלא גרסינן ויניח במקומו וכן ברי"ף ובאשר"י ובטור ליתיה ומתוך פרש"י משמע דבין ריב"ל בין שמואל לא איירי אלא בשאינן מצניעין הס"ת בבית הכנסת שמתפללין בו לפי שאינו במקום המשתמר ולפיכך אחר שקראו בו מוציאין אותו משם ומוליכין אותו להצניעו בבית המשתמר וקאמר ריב"ל שאסור לצאת מבית הכנסת עד שינטל ס"ת להצניעו ומיהו משנטלו ש"ץ מהתיבה כדי להוציאו ולהצניעו מותר לצאת דרך פתח שאין הס"ת עתיד לצאת בו אבל דרך פתח שהס"ת עתיד לצאת בו אינם רשאים לצאת קודם שיצא הס"ת משום אחרי ה' תלכו היינו דאמר שמואל עד שיצא אבל במקום שנותנים להצניעו בבהכ"נ שמתפללין בו לא איירי ריב"ל ושמואל כלל ומשמע שהם רשאין לצאת כשירצו דכל שמצניעין אותו שם ליכא זילותא אם יצאו אבל הרי"ף פירש בשם הגאון דריב"ל איירי בכל מקום בין שנוהגים להוציא ס"ת להצניעו בבית אחר בין שמצניעין אותו בבהכ"נ שמתפללין בו לעולם אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת כדי להצניעו ומיהו משינטל ס"ת מעל התיבה כדי להצניעו רשאין לצאת אפילו במקום שנוהגים להוציאו כדי להצניעו בבית אחר והא דבמקום שנוהגין להוציאו כדי להצניעו בבית אחר כיון שניטל ס"ת מעל התיבה מותר לצאת דוקא דרך פתח שאין הס"ת עתיד לצאת בו אבל דרך פתח שס"ת עתיד לצאת בו אסור לצאת עד שיצא ס"ת דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו והיינו דאמר שמואל עד שיצא והנה לדעת רש"י מאמר משינטל ס"ת אינו אלא הנטילה לבד אבל לדעת הגאון כולל הנטילה וההצנע דוק ותשכח: