באר שבע על סנהדרין קיב:

ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו כו'. הא דלא פריך עדיפא מינה ואמאי ימותו כיון דאיקטול הוי' להו כפרה ותו לא הוי זבח רשעים תועבה וליסקו לגבוה משום דכבר פריך זה ומשני שפיר לעיל בפרק נגמר הדין:

חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא וכו'. פירשתי באורך בפרק קמא דהוריות:

אמר רבינא לעולם בבעלי מומין וכו'. פירוש ות"ק תני קדשי מזבח ימותו לא שנא תמימים לא שנא בעלי מומין והבין ר"ש בת"ק דהיינו באותן שאינן נאכלין במומין אבל בכור ומעשר שהם נאכלין במומין שללה נינהו ובכלל בהמתה הוו אתא ר"ש לחלוק למימר דבכור ומעשר בעלי מומין אמעיטו מבהמתה דדרשינן לקרא הכי בהמתה מי שנאכל בתורת בהמתך כו' ופליגא הא דרשא דרבינא לדרשא דשמואל דרבינא מבהמתה דריש אליבא דר"ש דבעלי מומין דבכור ומעשר של שמים הן ושמואל דריש דבכלל בהמתה נינהו דאמר שמואל כל שהוא קרוב לגבוה כשהוא תם וכו' עד מבהמה נפקא כלומר דכיון דהשתא נאכל לבעלים בהמתה קרינן בהו עיין בח"ש:

תנן התם עיסה של מעשר שני כו'. אע"פ דלאו משנה הוא אלא ברייתא ומייתי לה בפרק כל שעה ובפרק לולב הגזול מ"מ נקט תנן הואיל ועיקר הדין נשמע מן המשנה וזה הדרך כבושה וסלולה בגמרא כמו שפירשתי בהוריות:

אמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלם וכו'. דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר דבפרק כל שעה ובפרק לולב הגזול עיקר מקומה של ברייתא זו לא נזכר כלל דברי רב חסדא האלה וכהנה רבות בגמרא: