באר שבע על כריתות כו:

תעשה ודאי כו'. פירוש ותאכל חטאת וא"ת מאי איריא שנודע לה קודם שנמלקה אפילו לאחר שנמלקה נמי תאכל לכהנים דאי משום דלא הויא ידיעה בשעת מליקה הא אמרינן לעיל בפ"ק מודה רבי יוסי במחוסר כפרה דכיון שאינו מביא רק לאשתרויי בקדשים דלא בעי ידיעה בתחלה ואי טעמא הוה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבא על הספק נאכלת הניחא לרבי יוחנן דאמר אם משנמלקה נודע לה שילדה ודאי אסור גזירה כו' אלא לרב דאמר דאפילו נודע לה משנמלקה כיון שנודע לה קודם הזאה מותר באכילה א"כ אמאי נקט משנמלקה כבר תירצו התוספות לעיל בפרק דם שחיטה דה"ה לאחר מליקה ולא אתא לאפוקי רק אחר הזאה דאז ודאי אתי למימר חטאת העוף הבא על הספק נאכלת ואולי מכח דהמשנה דקתני אם עד שלא נמלקה כו' כרבי יוחנן דייקא דלרב הוה ליה למתני אם עד שלא הוזה והתוספות לא תירצו כלום על קושיא זו הלכך פסק הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ז מהלכות פסולי המוקדשין כרבי יוחנן:

המפריש שתי סלעים כו'. לעיל בפ' דם שחיטה ובפ' איזהו מקומן ובפ' כל התדיר יליף שאין אשם ניקח אלא דוקא בשתי סלעים מדכתיב בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם: