באר שבע על הוריות ו:

שוגג ועשה שוגג מביא פר פשיטא. תימה למה פריך כאן טפי פשיטא מלעיל בפ"ק דתנן הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר וכי תימא דהתם איבעי למתני אגב דתנא מזידין ועשו שוגגין שוגגין ועשו מזידין שכל אחד חלוקה בפני עצמו הוא תני נמי הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין אע"ג דפשיטא כדי לעשות חלוקה שלישית כי כל עצמו לא נחית התם אלא לעשות כל החלקים בענין חיוב ופטור הלא הכא נמי איכא למימר הכי דנחית לעשות כל החלקים בענין חיוב ופטור. וי"ל דאין דרך הגמרא להקשות פשיטא על דין שהוא מפורש בקרא שכן דרך התנא לשנות דינין המפורשים בתורה וכן כתבו התוספות בהדיא בסוף פרק החולץ וכיון שאינו מפורש בתורה דבעינן שוגג בהוראת כהן משיח לעצמו ואדרבא הגמרא פריך מזיד ועשה שוגג כו' מנא הני מילי אלמא שעלה על הדעת שיהיה חייב אע"ג שהורה במזיד רק שעשה בשוגג הלכך שפיר פריך הכא פשיטא אבל הא דבעינן שוגגין בהוראת ב"ד מפורשת בקרא כדכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו הלכך לא פריך לעיל פשיטא ואע"ג דאיפכא מסתברא וכבר עלה בדעתי לישב באופן אחד מ"מ אין לזוז מדברי התוספות שהבאתי ועליהם אני סומך בכל מקום:

ובשעה שטעו וכו'. ס"א ובשעה שעשה אמר כו' כיון דאלו מתידע ליה שמא הדר ביה וכן עקר:

שיכול והלא דין הוא פרש"י שיכול לגמור מדין ק"ו שמשיח כצבור ולא צריך למכתב לאשמת העם דאע"ג דאלו לא נאמר לאשמת העם הייתי למד מן הדין. תמיה אני פה קדוש יאמר דבר זה וכי הוא דן ולמד מדין ק"ו הלא אינו דן ולמד אלא במה מצינו ואיך פירש הוא מדין ק"ו ועוד קשה שהרי בכולא גמרא מפרש רש"י להפך מלת שיכול והלא דין הוא כלומר להכי איצטריך לגמור מהאי קרא דאי לאו האי קרא לא הוה אמינא הכי מפני שהיייתי יכול לומר והלא דין הוא כו' כי מלת שיכול משמע שהוא נתינה טעם על מה שקדם למה איצטריך למגמר מהאי קרא ונראה דמהאי טעמא מחק רש"י מלת שיכול בפרק קמא דסנהדרין גבי וכפר וכפר וכפר מפני הדין שיכול והלא דין הוא כו'. לכן נ"ל שזה אינו מדברי רש"י כלל ולא גרסינן שיכול אלא איזה תלמיד טועה הגיה שיכול ופירש כן. שוב עיינתי בגוף הברייתא במקומה בתורת כהנים ומצאתי שכוונתי אל האמת שלא נזכר שם מלת שיכול והכי גרסינן לאשמת העם הרי משיח כצבור והלא דין הוא צבור מוצא כו' והכי פירושו והלא דין הוא כלו' הלא לא צריך למכתב לאשמת העם לגמור שמשיח כצבור מפני שיכולין לגמור מן הדין ולבסוף מסיק כיון דלא נפקא לן מן הדין ת"ל לאשמת העם הרי משיח כצבור אלא שבמקום שכתוב בגמרא שלפנינו נשיא מוציא מכלל יחיד כו' כתוב בת"כ נשיא מוציא מכלל הצבור ומשיח מוציא מכלל הציבור כו' ולפי דעתי ט"ס הוא בתורת כהנים: