באר שבע על הוריות יג:

חמשה דברים משכחין את הלמוד כו'. אע"ג דאיכא בפרטן ששה דברים אפשר שהשותה מים של שיורי רחיצה והרוחץ רגליו זו על גב זו כחדא חשיב להו הואיל ושניהם איירי מענין רחיצה:

אף המניח כליו תחת מראשותיו. והא דתנן בריש תמיד ומניחין אותן תחת ראשיהן הא אוקימנא התם דלאו דוקא תחת ראשיהן ממש אלא כנגד ראשיהן ומיהו התם מפרש טעם אחר משום שיש בבגדי כהונה שיש בהן כלאים כגון אבנט ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה:

תנו רבנן כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ואין יושבין עד שאומר להם שבו וא"ת דהא אמרינן בסוף פ"ק דקידושין חכם עובר עומד מלפניו ד' אמות וכיון שעבר יושב. אב ב"ד עובר עומד מלפניו מלא עיניו וכיון שעבר יושב. נשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו שנא' והביטו אחרי משה עד באו האהלה. כבר תירץ הרא"ש ז"ל דהתם מיירי כשראוהו עובר בשוק כי ההיא דמשה והאי סידורא דהכא מיירי כשראוהו נכנס בבית המדרש ולישנא הכי מוכח דהכא אמר כשהנשיא נכנס דמשמע נכנס לבית המדרש והתם אמר הרואה חכם עובר דמשמע עובר בשוק. ואפשר לתרץ בענין אחר דהאי סידורא דהכא לא הוה אלא דוקא בימי רשב"ג והיינו דאמר רבי יוחנן בסמוך בימי רשב"ג נשנית משנה זו כלומר שלא נהג כן לא לפניו ולא לאחריו דדכותה אמרינן בפרק כל הכלים בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו כלומר אבל לא לפניו ולא לאחריו ובסוף פרק אלו מציאות נמי אמרינן כי האי גוונא גבי הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא כמו שפירשו התוספות בשם ר"ת בפרק הגוזל עצים ובשאר דוכתי טובא. ומיהו תימה בעיני שלא הזכיר כאן ולא בפ"ק דקידושין ראש ישיבה וכי תימא דנשיא היינו ראש הישיבה וכדאיתא בפרק תפלת השחר גבי רבי אלעזר בן עזריה כשרצו למנותו לנשיא אמרי ליה ניחא ליה למר ליהוי ריש מתיבתא וכמו שכתב הרמב"ם בהדיא בפרק א' מהלכות סנהדרין וז"ל הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהם והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום כו' וכן משמע בהדיא בשמעתין דקאמר נימא ליה תני לן עוקצין ואמרינן נמי לעיל בפרקין ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה לישראל ברבים א"כ קשה הא דאיתא בכתובות פרק הנושא בשעת פטירתו של רבי אמר שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא חנינא בר חמא ישב בראש ופרש"י הוא יהיה ראש הישיבה ש"מ בהדיא דנשיא לאו היינו ראש ישיבה ושמא י"ל דמשום שלא היה ר"ג חכם כל כך כמו אחיו שמעון כדאיתא התם לא היה יכול להיות ראש הישיבה ומשום יקרא דר"ג לא רצה רבי למנות שמעון בנו לראש הישיבה. כן נראה לי:

כשחכם נכנס אחד יושב ואחד עומד כו'. שבוש הוא וצריך להיות אחד עומד ואחד יושב כו':

מפסיעין על ראשי העם. והא דאמר בפ"ק דסנהדרין אזהרה לדיין שלא יפסע על ראשי העם אע"ג דרבים צריכין לדיין היינו היכא שלא יצא לצורך דלא היה אנוס לצאת אי נמי אפי' יצא לצורך יש לו לקצר דרכו כל מה שיכול כדאמרינן בפרק קמא דקידושין אזהרה לזקן שלא יטריח העם מויראת:

מפסיעין על ראשי העם יצא כו'. הרי"ף והרא"ש העתיקו ברייתא זו בפ"ק דקידושין בזה הלשון מפסיעין על ראשי העם ואע"פ שאמרו אין שבח לת"ח שיכנס באחרונה כו' וכן מצאתי כתוב בתוספתא בפ"ז דסנהדרין וגם מה שנמצא כתוב בגמ' שלפנינו בזמן שאין להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם כתוב בספרים אחרים אחורי אביהם והיינו מול עורף אבותיהם ופניהם כלפי העם וכן עיקר:

יצא לצורך. ביבמות פ' מצות חליצה גבי מי שצריך לו עם קדוש כו' מייתו התוספות ברייתא זו ופירשו יצא לצורך כלומר לצורך העם ובתוספתא גרסינן בהדיא יצא לצורך העם עכ"ל. ואני לא אוכל להאמין שיצאו דברים אלו מפי בעלי התוספות אלא איזה תלמיד טועה פירש כן דהא כאן גמרא ערוכה מפרש בהדיא יצא לצורך היינו לצורך עצמו כדאמר רב פפא בסמוך לא אמרו אלא לקטנים כו' ורבא אמר האידנא כו'. ואין לומר שלא היו גורסי' הא דאמר רב פפא לא אמרו כו' שהרי מצינו לקמאי דקמאי ז"ל והרי"ף והרא"ש בפ"ק דקדושין ושאר המחברים וכל הספרים חדשים גם ישנים הנמצאים בידינו כולם גורסין הא דאמר רב פפא וגם מה שהעידו דבתוספתא גרסינן בהדיא יצא לצורך העם עדות שקר הוא כי יגעתי ומצאתי בתוספתא דוקני בסנהדרין דגרסינן יצא לצורך נכנס כו' כמו שכתוב בגמרא דידן ובכל הפוסקים:

כדי שלא יתרחק. אע"ג דאין טעם זה שייך אלא בעיר שאין בה בתי כסאות וצריכין לילך בשדה כמו בבבל שהיו שם חכמי הגמרא וצריך להתרחק מבני אדם ליפנות ולכך קאמר שילמד עצמו ליפנות בתחלת הלילה כדי שלא יצטרך להתרחק באמצע הלילה כדי ליפנות וכן ילמד עצמו ליפנות בתחלת היום בהשכמה שאין בני אדם מצויין כדי שלא יצטרך ליפנות ביום ויצטרך להרחיק מן הדרך שלא יהיו אחרים רואין אותו מ"מ טוב שילמד אדם את עצמו להשכים ולהעריב אפילו האידנא שיש לנו בתי כסאות בבית מטעם אחר שהוא נקיות לק"ש ולתפלה כדאמר רבי יוחנן בפרק ב' דברכות הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו כו' ואיתא נמי בפרק מי שמתו דלכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה:

אמר רבא האידנא דחלשא עלמא כו'. לכאורה היה נראה בעיני דלא גרסינן רבא דהא רב פפא תלמידו של רבא היה ובודאי לא היה קובע דבריו אדברי תלמידו רב פפא אמנם מצאתי כה"ג בסוף פ"ק דע"א אמר רב פפא ובמכיר בעליהן אמר רבא דיקא נמי דקתני כו' וגדולה מזו מצינו ביבמות פרק ארבעה אחים שעושה אביי תירוץ על מה שהקשה הגמרא על רב אשי אע"ג דרב אשי לא ראה לאביי לפי גרסת ספרים שבידינו בפרק עשרה יוחסין כשמת רבא נולד רב אשי אלא ודאי גם אביי ידע דברי רב אשי והוצרך לו לתרץ הכי נמי י"ל דרבא ידע דברי תלמידו רב פפא בלי שהוא שומעם מרב פפא ואמר האידנא דחלשא עלמא כו'. אבל קשה בעיני דהא אשכחן ביבמות ריש פרק בית שמאי שקבע רב אשי דברי רב פפא קודם דברי רבא והרי"ף והרא"ש בפ"ק דקידושין ושאר מחברים לא הזכירו כלל הך מימרא דרבא:

אסיקו לר"מ אחרים. נראה לי משום דר"מ התחיל לכנוס בעובי התגר כדאיתא לעיל אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם כו' הלכך קנסו לר"מ טפי מרבי נתן ואסיקו ליה אחרים שהוא שם גנאי יותר מיש אומרים ומ"מ לא רצו לבזותו כולי האי לקרותו אחר בלשון יחיד כדאסיקו לאלישע בן אבויה כדאשכחן בחגיגה פרק אין דורשין ובסוף חולין. ועוד י"ל הא דאסיקו לר"מ אחרים בלשון רבים לפי שאחרים היו עמו בעזרתו והא דלא הוזכר רק ר"מ לפי שהוא היה העקר והאחרים היו טפלים לו וזהו הטעם דקרו ליה לרבי נתן יש אומרים בלשון רבים ומ"מ קשה לי דהא אשכחן בפ"ק דברכות דאיפליגו ר"מ ואחרים מאימתי קורין שמע בשחרית מכלל דאחרים לאו היינו ר"מ וכן אשכחן בדוכתי טובא דאחרים לאו היינו ר"מ. ואין לומר דדוקא אותן הלכות שקבל מאלישע בן אבויה קבעום בשם אחרים מפני שהיה שמו אחר אבל שאר הלכות קבעום בשמו דשתי תשובות בדבר שאי אפשר לומר כן חדא דהא הכא משמע דאסיקו לר"מ אחרים מכח קנס שקנסוהו מחמת שרצה לבייש את ר"ג ולא מחמת שקבל שמועותיו מן אחר ודוחק לומר דזה וזה גרם דאסיקו לו אחרים ועוד דהא אשכחן בדוכתי טובא גם ליש אומרים דלאו היינו רבי נתן. ונראה לי דכל אותן הלכות שאמרו ר"מ ור"נ קודם דאסיקו להם אחרים וי"א קבעום בשמם וכל אותן הלכות שאמרו אחר דאסיקו להם אחרים וי"א קבעום בשם אחרים וי"א:

קמרא דאבוך למיהוי אב ב"ד כו'. פירוש קמרא חגורה שחוגרין אותה באבנט אלא שהיא רחבה יותר מאבנט וקובעין עליה כסף או זהב ומשמשי מלכים לובשין אותה ולפי שהיה אביו של רבי נתן ראש גולה בבבל והיו ראשי גליות רגילין ללבוש חגורות מוזהבות דאינון קמרי ולעמוד לפני מלכי פרסיים ועלה רבי נתן לארץ ישראל והיה אב ב"ד לפיכך אמר לו אם הועילה לך חגורה של ריש גלותא שלבש אביך להיות אב ב"ד הלא די לך זאת ובקשת להיות גם נשיא. כן פירש הערוך בשם רב שרירא גאון: