באר שבע על הוריות יב.

שראה שכתוב בתורה יולך ה' אותך וכו' מקשין העולם איך לא נגלה ליאשיהו המלך מה שכתוב בתורה יולך ה' אותך וגו' עד עתה כאלו לא קרא מימיו בתורה והלא מלך כשר היה כמו שהעיד עליו הכתוב וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' ובמסכת שבת פרק במה בהמה י"א שהיה צדיק גמור כל ימיו ורב אמר אין לך גדול בבעלי תשובה כיאשיהו א"כ איך לא קרא בתורה עד עתה. והאריכו המפרשים והמחוור שבכולם כי מה שאמר כאן שראה כתוב יולך ה' אותך וגו' אין הכוונה שנתחדש לו עתה הפסוק הזה אלא שמצאו שהיה נגלל הספר בפסוק זה ולזה רך לבבו בחשבו סימנא מילתא הוא:

מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כף יוני. בפ' אלו מנחות נקמצות פרש"י שבלשוננו קורין לכף שלהן כי כו' וצורת כ"ף יוני כתבו שם התוספות בשם רש"י שצייר אותו כמין ט' שלנו כהפרשת אגודל מן האצבע ובפירוש החומש פי' כמין גימ"ל וכו' ובפי' החומש שלפנינו פירש בפרשת תצוה שהיא עשויה כנו"ן שלנו ע"ש והרמב"ם בפ"א מהלכות כלי המקדש צייר אותה כעין כ' ולכל הפירושים קשה בעיני למה נקטו כ"ף יונית הואיל שיש תמונתה באל"ף בי"ת שלנו א"כ למה לא נקטו אותו אות מאל"ף בי"ת שלנו וכן קשה בעיני הא דנקטו כמין ג"ם שפירש"י ושאר המפרשים שהיא גימ"ל יונית עשויה כמין כ"ף פשוטה שלנו א"כ למה לא נקטו כמין כ"ף פשוטה ושמא י"ל מפני שאין לכ"ף יוני וגימ"ל יוני תמונה ממש כהווייתם באל"ף בי"ת שלנו רק כמין תמונה כלומר במקצת:

תנא כשהוא מספר כו'. י"א כשהיה מדבר וחודו של זקן מתנועע מחמת הדבור היו עולות ויושבות בעיקר זקנו כדי שלא יפלו ואני אומר כשהיה מספר לשון תספורת וגילוח היו עולות ויושבות בעיקר זקנו כדי שלא יגנזו עם השער הנגנז לשון הרמ"ה ז"ל. ואני תמיה למה יחס לעצמו הפירוש כשהיה מספר לשון תספורת וגילוח כו' הלא רש"י פירש כן בהדיא לחד לישנא בפ"ק דכריתות ואולי לא ראהו אבל קשה בעיני היאך אפשר לפרש כשהיה מספר לשון תספורת וגילוח דאם כן הוה ליה למימר מסתפר הואיל שלא נעשית התספורת וגילוח ע"י עצמו כי אם ע"י אחר וכדתנן בסנהדרין סוף פרק כ"ג ואין רואין אותו כשהוא מסתפר כו' ולא קאמר כשהוא מספר:

מעלתי בשמן המשחה. פרש"י שנגעתי בו כשהלבשתיו וקשה לי על פירושו טובא חדא מאי קאמר ועל דבר זה כו' דמשמע על דבר הנזכר קודם ואלו נגיעה בשמן לא נזכר כלל ועוד למה אמר דוקא אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה הלא לפי פירושו היה משה דואג שמא נגע בשמן א"כ למה דאג דוקא שמא נגע בשמן שבזקן אהרן ועוד דלא מצינו מעילה בנגיעה כי אם בסיכה ובנתינה לבד כדאיתא בפ"ק דכריתות ועוד דלא ניתנה התורה למלאכי השרת דכה"ג אמרינן בפרק האיש מקדש כתנות כהונה אין בהן מעילה לפי שלא ניתנה התורה למלאכי השרת לכן נראה לי לפרש בענין אחר דהא דקאמר ועל דבר זה היה משה דואג כו' ר"ל על שני טיפי מרגליות שהיו תלויות לאהרן בזקנו היה משה דואג אמר שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה כלומר שמא שמתי שמן על ראשו יותר מדאי עד שירד השמן במקום שאינו ראוי למשיחה דהיינו בזקנו ובזה יש בו משום מעילה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות כלי המקדש וז"ל ולא ימשח במקומות אחרים ולא ירבה בשמן כו' ואל זה כוון רש"י בפ"ק דכריתות שפי' שמא מעלתי בשמן המשחה ששמתי שמן יותר מדאי כלומר ששמתי שמן על ראשו יותר מדאי עד שמפני כך ירד במקום שאינו ראוי למשיחה דהיינו בזקנו וזה היה ג"כ דאגת אהרן ולכן שפיר דייק לומר אף שמן המשחה שבזקן אהרן כו' כנ"ל:

שנאמר ויאמר המלך להם וגו' והורדתם אותו אל גיחון בפ"ק דכריתות פרש"י גיחון מעין קטן סמוך לירושלים ולא זהו גיחון הגדול היוצא מעדן. עוד פרש"י כאן ניתלי שרגא ידליק אי משיך נהורי' שדולק כל זמן שהשמן בתוכו והרמ"ה השיג עליו ופי' וז"ל והורדתם אותו אל גיחון והוא אחד מד' נהרות היוצאים מעדן והרי הוא כמעין שאינו פוסק אלמא בעיא משיחה על המעיין. ונראה לי שכל הנהרות שהיו מששת ימי בראשית אינן פוסקין עיקריהם ומעינותיהם ולפיכך צוה דוד מלך ישראל למשוח את שלמה על גיחון לפי שהוא נהר ידוע שהיה מששת ימי בראשית אבל שאר נהרות שאינן ידועין אפשר שהן מימי גשמים ושלג והברד וכיוצא בהן. ניתלי שרגא יתלה נר דלוק באויר וי"א ניתלי ידליק ולא דייק. אי משיך נהוריה אם אורו נמשך השלהבת שבו משוכה כעלה משוך ולא מיקטפי איקטופי שאינה נבוכה לכאן ולכאן כדרך ששלהבת הנר עושה במקום שהרוח נושבת. ידע דמסיק שתיה וי"א אי משיך נהוריה שדולק כל זמן שהשמן בתוכו ולאו מילתא היא וראיה מההיא דפרק אור לארבעה עשר דאמרינן התם גבי אור הנר יפה לבדיקה משום דמשיך נהוריה ואלו הנך מקטיף איקטופי. אי חזי בבואה דבבואה כשהצל נוטה נראה לאדם שני צללים אחד חזק ואחד חלוש שאינו ברור וגלוי כל כך והחזק נקרא בבואה והחלוש נקרא בבואה דבבואה אי חזא בבואה דבבואה סימנא טבא הוה וסמיך דהדר לביתיה דאי מכסי זימנין דלא חזי סימנא וחלשה דעתיה ומיתרע מזליה. אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא אמתניתין קאי דקתני אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותו אלמא סימנא מילתא היא. יהא רגיל אינש למחזר לראות ולפגוע בירקות הללו לפי שגודלין וגובהין למעלה יתר משאר ירקות ואינון קרא רוביא כרתי סילקי ותמרי. קרא דלעת ובטיית קרען רוביא תלתן ובטיית חלבה כרתי כרשין ובטיית בריאת סלקא שלק ובטיית סליק ותמרי כמשמען. אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו מיעל ומגמרי גמרא קמי רבייכו גרסי מתניתא משנה כדי שתהא רגילה בפיכם והדר עיילו קמיה ואז תוכלו להבין דברי הגמרא כדאמרינן התם אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וגו' אם ראית תלמיד ולמודו קהה עליו כברזל מפני שלא למד המשנה. וכי יתביתו קמיה חזו לפומי' כדי שלא תסיחו דעתכם מדבריו ותשמעו את כל הדברים מתחלה ועד סוף דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. וכי גרסיתו גרסו על נהרא כו' דסימנא מילתא היא. אקילקלי דמתא מחסיא תיבו ולא תיבו על אפדני דפומבדיתא טוב לכם לשבת על האשפתות שבמתא מחסיא ולא בטירות שבפומבדיתא ואע"פ שבפומבדיתא דירות נאות וטרקלין גדולין מה שאין כן במתא מחסיא ויש בה כמ"כ מאכל משא"כ במתא מחסיא אע"פ כן מתא מחסיא טובה לדור בה לפי שהיו בה ת"ח הראוים להוראה ושאר בני העיר יהיה בהן תרבות יפה והיה נוח לאדם לדור ביניהם משא"כ בפומבדיתא. טב גלדנא סריא טוב דג קטן סרוח שבמתא מחסיא שהוא בזול. מכותחא דרמי כיפי מכותח משובח שבפומבדיתא שהאוכלו סופו לסתור את אבני טירותיו ובנינו לפי שהוא ביוקר והרגיל לאוכלו ינקש נושה לכל אשר לו. קילקלי אשפות כדכתיב מאשפות ירים אביון ומתרגמינן מקילתא מרי' מסכינא. אפדני טירות כדכתיב ויטע אהלי אפדנו. גילדנא דג קטן שבים והוא גרוע מכל דגי הים. כיפי אבני הבנין כדקתני התם כפים ע"ג כפים וכפה כנגד האוטם הוא בנין חלול מלמטה ובנינו זהו קירויו ועשוי כמין כיפה כגון זה ובנין חזק הוא ע"כ לשון הרמ"ה ז"ל. ונראה מפירושו דגרס טב גלדנא סריא דמתא מחסיא מכותחא דרמי כיפי בפומבדיתא וגירסא נכונה היא דאל"כ מאי ענינו לכאן ומה שפירש אמר אביי השתא דאמרת כו' אמתניתא קאי דקתני אין מושחין את המלכים כו' אינו מוכרח לומר דקאי דוקא על הברייתא אלא אפשר לומר דקאי על רבי אמי דאמר האי מאן דבעי למידע כו':

בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים. לשון זה מצינו בפ"ק דברכות לענין המלך הקדוש ובפ"ק דר"ה לענין תשובה וכן בשאר דוכתי טובא ואין פירושו בין מוצאי יו"ט של ראש השנה ליום הכפורים כמו בין פסח לעצרת וכאלה רבות דא"כ קשר למה נקט בעשרה יומי דהא אין בין מוצאי ראש השנה ליום הכפורים אלא ז' ימים אלא הא דקאמר דבין ר"ה היינו בין תחלת ראש השנה ליוה"כ שהן בין הכל עשרה ימים והם שוים לכל אלה ענינים הנזכרים:

ולאו מילתא היא. פרש"י דזמנין דאע"ג דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי כו'. נראה מדבריו דלא קאי ולאו מלתא היא אלא למאן דבעי למיפק לאורחא ולא לאינך וכן כתב המרדכי בפירוש במסכת יומא מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה כגון בדרך ובדבר קטן חלוש דעתיה ואתרע מזליה כו' וכן נראה מדברי הטור א"ח בסימן תקפ"ג והם גורסין לעולם יהא רגיל אינש למיכל בריש שתא כו' ומפרש טעם לכל חד וחד עיין שם:

משיח יכול מלך כו'. פי' אלו אמר משיח ולא אמר כהן הייתי יכול לומר שזה המלך שגם הוא משוח בשמן המשחה וכן הא דקאמר אח"כ אי כהן יכול מרובה בגדים פי' ואלו אמר כהן ולא אמר משיח הייתי יכול לומר שזה מרובה בגדים וכן הא דקאמר אח"כ אי משיח כו' פי' ואלו אמר משיח בלא ה"א הידיעה הייתי יכול לומר שאף משוח מלחמה דוק ותשכח:

יכול מרובה בגדים ת"ל משיח. תימה דהא כתיב ולקח הכהן המשיח מדם הפר וכן גבי עשירית האיפה נמי משיח כתיב ואפ"ה איתרבי נמי מרובה בגדים מוהכהן בת"כ א"כ למה לא איתרבי נמי מרובה בגדים מוהכהן דכתיב גבי פר הבא על כל המצות וכדדריש ר"מ בסמוך וי"ל דוהכהן דהכא דכתיב גבי פר הבא על כל המצות איצטריך לגופיה כדתניא משיח יכול מלך ת"ל הכהן הלכך לא מייתר ליה הכהן לרבויי מיניה מרובה בגדים אבל התם גבי ולקח הכהן המשיח מדם הפר מי מצית אמרת משיח זה המלך אטו מלך בר קיבולי דם הוא הלכך הכהן מיותר הוא וכן גבי עשירית האיפה אי נמי כיון דכתיב התם בטבילה אצבע הכהן סתם דמשמע אפילו כהן הדיוט משום הכי האי ולקח הכהן נמי דרשינן מיניה רבויא למרובה בגדים:

על העלם דבר יביא פר. אין להקשות א"כ מאי איכא בין נשיא לכהן משיח כיון דשניהם מביאין פר על העלם דבר די"ל דמ"מ חלוק גדול יש ביניהם דכהן משיח אינו מביא כלום על שגגת מעשה לחוד כדיליף לעיל מעם הארץ פרט למשיח: