באר שבע על הוריות י.

מלמד שמביא חטאתו משעבר שיכול והלא דין הוא כו'. בפרק קמא דחולין גבי הא דתניא תורים גדולים ולא קטנים שיכול והלא דין הוא ומה כו' כתבו שם התוספות וז"ל שיכול והלא דין הוא בשום דוכתא לא גרסינן תרוייהו שיכול משמע דאי לאו האי קרא לא הוה אמינא הכי אבל והלא דין הוא משמע דבלאו האי קרא היה לי לומר כן עכ"ל. ונראה מדבריהם שם שמוחקין והלא דין הוא לפי שכתבו אחר כך שיכול ומה בני יונה כו' וכן כתבו בפרק יש נוחלין גבי לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו שיכול והלא דין הוא כו' ולפי דבריהם גם כאן יש למחוק והלא דין הוא. וקשה בעיני לשבש הספרים כי מצינו כהנה רבות בגמ' ובספרא ובספרי ובתוספתא למאות ולאלפים דגריס תרוייהו וקשה להאמין שיפול טעות אחד בכל כך הרבה מקומות. וכבר קדם לנו רש"י ופירש יפה על תכליתו במקום דגריס תרוייהו דהכי קאמר שיכול כלומר להכי איצטריך לגמור מהאי קרא דאי לאו האי קרא לא הוה אמינא הכי מפני שהייתי יכול לומר והלא דין הוא כדפירש"י שם בפרק קמא דחולין גבי הא דתניא ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת שיכול והלא דין הוא ומה כו'. ומה שכתבו התוספות והלא דין הוא משמע דבלאו האי קרא היה לי לומר כן היינו דוקא במקום דלא גריס שיכול רק והלא דין הוא אז היא קושיא הלא בלאו האי קרא היה לי לומר כן וזה ברור:

ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה אין מביא חטאתו משעבר כו'. תימה הלא איכא למיפרך לא אם אמרת בנשיא שכן אין מביא חטאת על לא הודע תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע יביא חטאתו משעבר וכי האי גוונא ממש פריך בתורת כהנים בפרשת ויקרא לענין שאינו יכול ללמוד משיח מנשיא שאינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וצריך ללמוד מהפסוק נפש בני ישראל:

ומה משיח שאין מביא בשגגת מעשה מביא חטאת משעבר. תימה הלא איכא למיפרך מה למשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים והואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים מביא נמי חטאת משעבר תאמר נשיא שמתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים לא יביא נמי חטאת משעבר כדפריך לעיל בפרק שלפני זה:

דתנו רבנן אם הכהן המשיח יחטא לאשמת פרט לקודמות שיכול כו'. מלת לאשמת אינו צורך לכאן ומלת שיכול טעות סופר הוא. וכן גבי נשיא בסמוך כמו שפירשתי לעיל ריש פרק שני ע"ש:

אשר נשיא יחטא יכול גזירה כו'. אף על גב דאשכחן אשר במקום אם כמו ומולדתך אשר הולדת אחריהם וגו' שאני הכא דשני קרא בדבוריה וכי האי גוונא משני הגמרא בסמוך. ועוד יש לומר דלא מקשה יכול גזירה מכח מלת אשר כדפרש"י שהרי בתורת כהנים גבי משיח יחטא נמי מקשה יכול גזירה אף על גב דלא כתיב אשר והיינו על כרחך מדאמר יחטא לעתיד שנראה הודעה ממה שנגזר עליו שיחטא הכי נמי יש לומר כאן גזירה מהיכי תיתי פירוש והלא האדם בחיריי והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומשני אין אשכחן דכתיב ונתתי נגע צרעת כו' בשורה היא להם שנגעים באים עליהם כלומר והא ודאי שאין הנגעים באים עליהם בלא חטא דלא עביד קב"ה דינא בלא דינא וא"כ הרי אשכחן גזירה שיחטאו כן נראה לי. ומיהו אכתי קשה בעיני היא גופא טעמא מאי למה גזר הקב"ה שיחטאו ויביא עליהם נגעים הלא האדם בחיריי והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וצ"ע:

בשורה היא להם שנגעים באים עליהם. אף על גב דבמדרש רבה דריש בשורה זו לטובה לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר אחר שהיו יודעים שישראל באם עליהם וע"י הנגע נותץ הבית ומוציאין מ"מ אינה טובה שלמה היא:

אדם כי יהיה מן הדבור ואילך כו'. נראה לי דאפילו לרבי שמעון דאמר קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויים אדם ואין אומות העולם עכו"ם קרויים אדם כדאיתא בפרק הבא על יבמתו ובפרק המקבל איצטריך למעוטי הנגעים שקודם הדבור מדכתיב יהיה ולא מצי למעטן מדכתיב אדם אף על גב דקודם מתן תורה נחשבין כל ישראל כעכו"ם ואפילו אברהם אבינו כמו שאכתוב בסמוך בשם התוס' משום דאיתא במדרש מה אקב לא קבה אל שלא הזכיר שמו על פורענות אדם כי יהיה בעור בשרו נגע כי תהיה באדם ולא בישראל משמע דעכו"ם נמי קרויין אדם אלא דגבי פורענות דוקא קורא לישראל אדם ולא בשם ישראל. ועוד י"ל משום דדוקא אחר מתן תורה איקרו ישראל אדם איכא לפלוגי אבל קודם מתן תורה אין חלוק. ובזה נתיישב מה שהקשו התוספות בפרק חזקת הבתים גבי רבי בנאה הוה קא מציין מערתא דהא אין קברי עכו"ם מטמאין באהל משום דלא אקרו אדם וא"כ למה הוה מציין מערתא. ותירצו דאברהם נקרא אדם דכתיב האדם הגדול וכן אדם הראשון ולהכי אין למעטן מקרא דאדם. ובמה שפירשתי אין אנו צריכין לתרוץ שלהם. ומיהו תירוץ שלי וגם תירוץ שלהם אינו מספיק משום דאכתי קשה למה הוה קא מציין מערתא אף על גב דאקרו אדם או אפילו לרבנן דאמרי קברי עכו"ם מטמאין באהל הלא לא מטמא באהל אפילו קברי ישראל אלא אותן שמתו משעה שנאמרה אותה פרשה דאדם כי ימות באהל דכי ימות משמע באותן העתידין למות עדיין דומיא לאדם כי יהיה דאמרינן כאן בשמעתין מן הדבור ואילך דפירושו נמי משעה שנאמרה הפרשה אדם כי יהיה וגו'. ומדאצטריך נמי בנזיר פרק כהן גדול קרא או בקבר לרבות קבר שלפני הדבור למגע מכלל דבאהל לא מטמא. וכן הקשו התוספות בפרק הבא על יבמתו וצ"ע. ומיהו הא דממעט בספרא פרשת מצורע וכן בגיטין ריש פרק המגרש בתי עכו"ם שאינן מטמאים בנגעיםאפילו אחר מתן תורה מדכתיב בבית ארץ אחוזתכם וגו'. לכאורה נראה דאתיא כרבנן דלא דרשי אדם אתם כו' דאלו לרבי שמעון הוה מצי למעטא מדכתיב אדם. ומיהו אף על גב דבספרא ממעט וכן בשבת בפרק רבי עקיבא דאין עכו"ם מטמאין בזבין מדכתיב דבר אל בני ישראל וגו' אפילו הכי איצטריך למעט דזבין שקודם הדבור מדכתיב כי יהיה זב לאשמועינן דאפילו זבין שבישראל לא מטמאין אלא אותן זבין משעה שנאמרה הפרשה כי יהיה זב וגו':

אף נגעים מן הדבור ואילך לא כו'. הגמרא מקצר ומדלג דכך היא ההצעה של הברייתא במקומה בתורת כהנים פרשת מצורע קל וחומר ומה אם זבין שטומאתן וטהרתן בכל אדם פטר בהם לפני הדבור נגעים שאין טומאתן וטהרתן אלא בכהן אינו דין שיפטור בהם לפני הדבור לא אם אמרת כו':

תלמוד לומר אדם כי יהיה מן הדבור ואילך. וא"ת השתא דיליף דנגעים שקודם הדבור אינן מטמאין מאי איצטריך ספרא למעט זבים שקודם הדבור מדכתיב כי יהיה זב וכדפרש"י והלא ק"ו הוא ומה אם נגעים שמטמאין באונס פטר בהם לפני הדבור זבים שאינן מטמאין באונס אינו דין שיפטר בהם לפני הדבור כבר הקשו כך בספרא ותירצו לא אם אמרת בנגעים שאין טומאתן וטהרתן אלא בכהן תאמר בזבין שטומאתן וטהרתן בכל אדם הואיל וטומאתן וטהרתן בכל אדם לא יפטר בהם לפני הדבור תלמוד לומר כי יהיה זב מן הדבור ואילך כו':

וישב בבית החפשית פרש"י דנעשה חפשי מן המלכות דכהדיוט דמי ואינו מביא שעיר ולא כרבי יוסי כו'. נראה מדבריו הא דקאמר רב אבדימי פרט לנשיא שנצטרע ר"ל דאידחי ליה מנשיאותיה לגמרי אפילו לענין קרבן עולה ויורד וחייב בקרבן עולה ויורד כהדיוט. וקשה לי מנא ליה לרש"י הא דילמא לא קאמר רב אבדימי אלא לענין קרבן דכתיב אצל אשר נשיא יחטא דהיינו שעיר אבל לענין קרבן עולה ויורד תלי רחמנא במי שבא לידי עניות ועשירות יכול להיות דסבירא ליה כרבי יוסי שהוא פטור דהא דינא בטעמא קאמר:

וכל כך יש בידך ואתה יורד לספינה פרש"י כל כך חכמה יש בידך ואתה יורד בספינה לסחורה בשביל מזונותיך כלומר ואתה יורד לספינה לצורך מזונות. ולא נהירא לי דאטו דכל מאן דחכים טובא עשיר הוא ועוד דאפילו עשירים נמי נחתי לספינה לארווחי אלא הכי מסתברא לי לפרושה כל כך יש בידך כ"כ היית יודע במוצאות הים וקורותיו ואתה יורד לספינה אמר ליה ועד שאתה מתמה עלי על שלא הועילה לי חכמתי ליזהר שלא לירד לים תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה שיודעין לשער כל טיפין שבים מרוב חכמתם ופלפולם ואין להם לחם לאכול ובגד ללבוש ואין חכמתם מועלת להם ליטול עצה לעצמן להרויח אפילו כדי מזונות עכ"ל הרמ"ה ז"ל. ולי נראה דבחנם תפס על רש"י כי מה שהרמ"ה בעצמו פירש על מאמר תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה כו' הוא הפירוש עצמו שפירש רש"י על כ"כ יש בידך ואתה יורד לספינה כו' למי שמתבונן בו היטב והכי קאמר כל כך חכמה יש בידך ולא תועיל לך חכמתך המרובה להרויח על היבשה אפילו כדי מזונות כלומר לא להעשיר רק מזונות כדי חיותך עד שאתה צריך לירד לספינה שהוא סכנה עצומה כדי להרויח מזונות כדי חיותך בלבד והשיב לו רבי יהושע עד שאתה תמה עלי שלא תועיל לי חכמתי המרובה להרויח על היבשה אפילו כדי מזונות כדי חיותי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה כו' שהם חכמים יותר ממני ואין חכמתם מועלת להם להרויח על היבשה אפילו כדי מזונות כדי חיותם בלבד ולהכי נקט רש"י בכל דבריו מזונות דמשמע כדי צרכו בלבד לא להעשיר ותו לא קשה אטו כל מאן דחכים טובא עשיר הוא. והשתא אתי שפיר הא דקאמר עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידי' כו' דמשמע שאותה תמיה עצמה שתמה עליו יש לו לתמוה על השני תלמידי' שיש לך ביבשה כו' לאפוקי לפי פירוש הרמ"ה ז"ל שהתמיה של רבן גמליאל על רבי יהושע לא היתה מצד שהוא חכם כל כך אלא מצד שהוא יודע במוצאות הים וקורותיו כלומר שיש סכנה גדולה כזו אם כן למה יכניס עצמו לסכנה גדולה כזו כדי להרויח מזונותיו קשה מאי השיב לו רבי יהושע עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה כו' הלא הביא ראיה לסתור כי התלמידים נשארו ביבשה ולא הכניסו עצמן לסכנה לירד לספינה בשביל מזונותיהן א"כ מה יש לו לתמוה עליהן אי על שאין חכמתם מועלת להם ליטול עצה לעצמן להרויח אפילו כדי מזונות הלא לא הוה תמיה זו על רבי יהושע לכן נ"ל פרש"י עקר:

נתן דעתו להושיבן בראש פירש"י נתן רבן גמליאל דעתו עליהן להושיבן בראש כדי שיהיו מתפרנסין מאותה שררה שנתן להם ולא נהירא לי דהא לשון להושיבן בראש בישיבה משמע כדאמרינן בכתובות חנינא בן חמא ישב בראש בישיבה ובישיבה מאי פרנסה איכא אלא מסתברא דכי יהב עיניה עלוייהו משום דשבחינהו רבי יהושע כולי האי אמר ראויין אלו להושיבן בראש ולמנותן פרנסים על הצבור עכ"ל הרמ"ה ז"ל וקשה בעיני מאחר שהוא בעצמו כתב דלשון להושיבן בראש בישיבה משמע א"כ מאי דוחקיה שהוציא הלשון ממשמעותו ופירש להושיבן בראש היינו למנותן פרנסים על הצבור למה לא פירש להושיבן בראש היינו בישיבה דכי יהיב עיניה עלייהו משום דשבחינהו רבי יהושע כולי האי אמר ראויין הללו למנותן בראש הישיבה ולא נתכוון כלל להמציא להם פרנסה. ונראה לי דגם אם היתה כוונת רש"י לפרש להושיבן בראש בישיבה כדי שיהיו מתפרנסין מאותה שררה לא יקשה עליו קושית הרמ"ה ז"ל ובישיבה מאי פרנסה איכא דודאי איכא פרנסה בישיבה כדאיתא בסוף פרק הזרוע ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא קדים רבי אמי וזכה בהן והיכי עביד הכי והא כתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ר"א נמי לעניים זכה בהן ואיבעית אימא אדם חשוב שאני דתניא והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בנוי ובחכמה ובעושר אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו ת"ל והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו ופרש"י שקא דדינרי זהב ששלחו ממקום אחר לבני הישיבה אדם חשוב שאני כגון ממונה ראש ישיבה כו' שמע מינה בהדיא שהצבור מחוייבים להעשיר לראש הישיבה ומכאן יש סמך לראשי ישיבות שנוטלין הספקה מן הצבור ויש להם סמך גם כן מהא דאמרינן בפרק הניזקין והא ההוא שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יהודה כו' ופרש"י בשם רב שרירא גאון ז"ל שיפורא שופר של נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבה השלוחה לבני הישיבה ועוד ראיה מבוארת מהא דאמרינן בפרק אלו נאמרין רבי אבהו אימנו רבנן עליה למנייה בראש כיון דחזיא לרבי אבא דתפסי ליה בעלי חובין אמר להו איכא רבה ופרש"י אמר להו איכא רבה רבי אבא חכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממנו כדי שיושיבוהו בראש ונותנין לו מנות ומעשרין אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו כדתניא והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו ועוד ראיה מבוארת מהא דאמרינן בפרק שני דייני גזירות גוזרי גזירות בירושלים נוטלין שכרם תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה ואם לא ספקו מוסיפין להם אע"פ שלא רצו ליטול. והארכתי לפי שראיתי להרמב"ם ז"ל שקרא תגר על הרבנים ראשי ישיבות שנוטלין הספקה מהצבור: