באר מים חיים, בראשית כה:לג

ויאמר יעקב השבעה לי וגו'. כי היה ירא יעקב אבינו שלא יחזור בו עשו אחר כך מהנתינה ויטעון כי באונס נתנה לו כי היה עיף מן הרציחה, ומשום אונס סכנת נפשות הוכרח ליתן לו ובשלמא כאשר אמר לו יעקב מכרה כיום וגו' אף שהיה באונס, מכירתו מכירה. כי אגב זוזי גמר ומקני כמו שאמרו רבותינו (בבא בתרא מ"ז:) תלוהו וזבין זביניה זבינא מאי טעמא אגב זוזי גמר ומקני אבל תלוהו ויהיב לא. ועל כן כשאמר עשו ולמה זה לי בכורה כי הוא נותנה לו מתנת חנם אמר השבעה לי כי על ידי השבועה תחול הנתינה שלא יוכל לחזור בו, ותיכף וישבע לו על זאת. ואכן עשו נודע אשר דברי פיו און ומרמה ותיכף אחר השבועה חזר בלבו לומר על מה זה אתן לו בחנם אם הוא רוצה ליתן דמים בעדה, ועל כן אחר אשר וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב לא חפץ ליתנה לו כי אם בתורת מכירה לא במתנה ועל כן כתוב האתנחתא תחת וישבע לו כי זה קאי למה שלמעלה שאמר לו יעקב השבעה לי ותיכף וישבע לו ואף על פי כן וימכור את בכורתו לא חפץ לנתנה, והנה מצד הדין לא היה צריך יעקב שוב לתת לו דמי מכירתה כי כבר נשבע לתת לו בחנם. אבל,