בת עין עח

הרוממות ובחי' אהבה הנ"ל בחי' א"ב בחי' דעת שהוא קניין גמור כמאמר דעת קנית מה חסרת ע"י מתן תורה שהוא יראת הרוממות וזשאה"כ החודש הזה לכם ראש חדשים וגו' ר"ל בחי' זו של יצ"מ הוא בחי' התחדשות הלבנה בחי' נוקבא ועיקר הבחינה תהיה כשתהיה אור הלבנה כאור החמה ר"ל בחי' דיכרא בחי' א"ב כנ"ל שתהיה יראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט בעולמות עליונים ולית מחשבה תפיסא ביה כלל ובחינה זו נקרא הוא לשון נסתר שלא למראה עיניו ישפוט האדם להתבונן ממה שרואה בענינים הגשמיים גבורות ה' בעוה"ז כי בחי' זו כאשר למראה עיניו ישפוט הוא בחי' יצ"מ הנ"ל נקרא בחי' אתה לנוכח שרואה בעיניו גבורות ה' אבל יראת הרוממות שמתבונן בגבורות הנסתרים רב ושליט בכל העולמות העליונים ולכן נקרא הוא לשון נסתר כנ"ל וגם בחי' אהבה ויראת הרוממות נקרא בשם אדם שמתבונן בשכלו גדולת הבוב"ה ורוממות בעולמות העליונים אעפ"י שאינו רואה בעיניו הגשמיים רק שמשיג בשכלו איך שהוא היה הוה ויהיה שע"ו נקרא בשם העצם ב"ה אבל בחי' יראה תתאה נקרא בשם בהמה שמתיירא רק במה שרואה בעיניו הגשמיים גבורות הבוב"ה בעוה"ז בחי' אלהים וזהו מרומז בפסוק ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ר"ל שהשיגו בחי' אור החכמה חכמת אדם בחי' שם העצם ב"ה היה הוה והיה ולכן ויקרא פרעה למשה ויאמר לכו עבדו את ה' ר"ל שעיקר העבודה שלכם הוא בחי' עבודת האדם לעבוד את ה' ב"ה וא"כ למה לכם בחי' יצ"מ בחי' יראה תתאה הג"ל בחי' בהמה וזה שכתוב רק צאנכם ובקרבם יוצג ר"ל בחי' בהמה שלכם היינו בחינת יציאת מצרים יהיה מוצג ואינכם צריכים לה לבחי' יצ"מ בחי' בהמה ופ"ז השיב משה רבינו עליו השלום גם אתה תתן בידינו וגו' ר"ל גם בחי' אתה היינו בחי' בהמה הנ"ל בחי' יצ"מ גם לזה צריכין אנחנו כי אי אפשר להיות תמיד בבחי' גדולה בחי' הוי"ה ב"ה ע"כ צריכים אנחנו ליקח גם בחי' לשן קנין גמור בחי' דעת בחי' גדולה הנ"ל וב' בחי' אלו מרומזים בפסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגו' פי' כדמותנו מרמז על בחי' א' לשון דמות שהוא רק כמו דמיון ודמות היינו שאינו עיקר מכוון העבודה בצלמנו מרמז לבחי' הגדולה העיקרית הנ"ל בחי' מתן תורה רק שבתחילה צריך להיות בחי' דמות וממנה יוכל לבא לבחי' הגדולה וזשאה"כ והיה הדם לכם לאות על הבתים וגו' פי' הדם הוא לשון התדמות' מרמז לבחי' דמות הנ"ל ובחי' זו הנקרא דמות תהיה לכם על פתח הבית ר"ל שתהיה כמו פתח לכנוס ע"י לבחי' הגדולה בחי' קנין גמור שנזכה לזה אמן

וגם טפכם ילך עמכם וגו'. ר"ל טפכם מרמז על בחי' ניצוצות של אדם הראשון שיצאו ג"כ ממצרים כידוע כדי שלא ישאר שום בחי' קדושה במצרים (והמה יהיו הכל בבחי' קדושה קטנים וגדולים) אכי"ר

כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו: מקודם שנבאר זה הפסוק נקדים לבאר הפ' ומושב ב"י אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה שלכאורה אינו מובן שלא ישבו במצרים דק רד"ו שנה הגם שמן ברית בין הבתרים היה ת"ל שנה הלא כתיב במצרים וא"ל בד"ו דהנה יעקב היה שלימו דאבהן כמאה"כ יעקב אשר בחרתיו ישראל אשר בך אתפאר וצריך להבין ענין בחי' יעקב אשר הבוב"ה מתפאר בו ונוכל לומר עד"ז כי בחי' הוא בחי' ענוה ומבחי' ענוה בא לבחי' יראת השם וכמאה"כ עקב ענוה יראת ה' וזה מרומז בתיבת יעקב י', עקב יוד היא בחי' ענוה נקודה קטנה וגם יוד היא בחי' חכמה כ"ח מ"ה שהוא בחי' ענוה עקב ענוה יראת ה' ועוד נוכל לומר שבחי' יעקב מרמז על בחי' זו דהנה צריך האדם לשעבד ולהכניע כל הו' מדות רק להבוב"ה כמאה"כ לך ה' הגדולה והגבורה וגו' וזהו מרומז בתיבת יעק"ב גימטר' ז"פ שם העצם ב"ה מרמז שצריך האדם לשעבד כל השבע מדות למקורם והכלל שהעיקר הוא בחי' הכנע' וכשהאדם הוא בבחי' הכנעה באמת בוודאי יבא לאהבה עילאה שהוא בחי' חסד ובזה נתעורר חסד עליון ומזה בא לבחי' גאולה כמאה"כ וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור אברהם מהאי גיסא יעקב מהאי גיסא