בת עין עד

בכל נפשו ואז נקראים ה' חסדים ולעבודה זו היתה עיקר כוונת בריה"ע להפך חשוכא לנהורא היינו מדת הגבורה למדת החסד להפך כל חמשה מדותיו ששימש בהם לצורכו בענינים ותאוות עולם הזה להפכם לבחי' קדושה לעבוד בהם את הבוב"ה ולזה נתן לנו' הבוב"ה את תורתו הקדושה בשני בחי' אלו מ"ע ומל"ת היינו נגד שני בחי' הנ"ל חסד וגבורה ימין ושמאל ליזהר ממצות ל"ת ולעשות עם חמשה מדותיו בחי' מ"ע שהם רצונו של מקום ית' בחי' חסד בחי' קדושה וזהו עיקר העבודה כשיש בתחילה בחי' גבורות להפכם לבחי' חסד ולזה היתה כוונת בריה"ע ולזה כיוונו חז"ל באמרם בעשרה מאמרות נברא העולם ר"ל בעשר אצבעות של ב' ידים ימין ושמאל כנ"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים פי' להפרע היא מלשון התגלות מלשון כי פרעה אהרן ר"ל לגלות ולהוציא בחי' חסד וקדושה מן הרשעים היינו מן ה' גבורות מן ה' מדות ששימש בהן לצורכי גשמיים ולהפכם למדת חסד וליתן שכר טוב לצדיקים עי"ז שהפכו אותם לבחי' קדושה בחי' חסד כנ"ל כמאה"כ זרח בחושך אור לשרים ר"ל שלישרים זורח אור בתוך בחי' חושך ומהפכים חושך לאור ולזה עשה הבוב"ה שיהיה בתחילה בחי' רשעים בחי' גבורות דייקא כדי להפכם לנהורא וכמאמר המגיד זלל"ה על טף למה באים כדי ליתן שכר טוב למביאיהם ר"ל בחי' קטנות היינו בחי' גבורות למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם ר"ל לפי שמביאים איתם לשורשם בחי' קדושה בחי' חסד כנ"ל וזשאה"כ כי עתה שלחתי את ידי וגו' פי' כי עיקר הכאת פרעה היתה להכות בחי' פרעה בחי' עורף שיתגלה בחי' פנים היינו בחי' קדושה ולזה היה די בהכאת חמשה מכות נגד ה' גבורות הנ"ל וזשאה"כ כי עתה שלחתי את ידי ר"ל ששלחתי יד אחד היינו חמשה אצבעות נגד חמשה מדות הנ"ל והיה די בזה אך שרצון השי"ת היה להכותו עוד עד עשר מכות בעבור הראותך את כחי כ"ח י' ר"ל כח כל עשר אצבעות עשר מדות ולמען ספר שמי בכל הארץ פי' ספר מלשון ספיר לשון הזדככות ר"ל שיזדכך שמי כ"כ עד שיהיה אור החמה לעתיד שבעתים כאור שבעת הימים ואיתא בזוה"ק שבעתים ז' פעמים זיין פעמים זיין תלת מאה וארבעים ותלת וזהו מרומז בתיבת בכ"ל האר"ץ גימט' תלת מאה וארבעין ותלת היינו שיהיה הגאולה בב"א: פרשת בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו'. וי"ל לשון בא ולא נאמר ל"ך אל פרעה. גם לפרש למה לא נאמר כאן הנבואה שיאמר משה אל פרעה. גם להבין ענין מה שסירב משה מתחלה בשליחותו של מקום ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה ולפרש כ"ז ע"ד המוסר הנה אין השראת הנבואה אלא על בחי' ענוה בשלימות כמו שאמר אברהם אבינו ע"ה ואנכי עפר ואפר ומשה אמר ונחנו מ"ה: דוד המלך אמר ואנכי תולעת וגו' שהיו להם בתי' עטה בשלימות ושרתה עליהם הנבואה וזהו מרומז בפסוק תתן א"מ"ת ליעק"ב נוטריקון אפ"ר מ"ה תולע"ת לרמז שבני יעקב יש להם בחי' ענוה שהיה לאבות. כנ"ל וע"י בחי' זו שהוא התפשטות הגשמיות היינו שאינו נחשב בעצמו לכלום משרה הקב"ה שכינתו עליה' בבחי' נבואה וכדאמרו ז"ל על פסוק כי אתם המעט מכל העמים שאתם ממעטין עצמכם לפני היינו שיש בחי' התפשטות הגשמיות שאתם נחשבים מעט ופחותי ערך בעצמכם כנ"ל ועל ידי בחי זו בחר ה' בימי מתן תורה בענוים המאמינים ולא באותם שהיו להם בחי' גסות הרוח מקור הקליפות כדאיתא בספרים הק' אמנם ידוע שאין להקליפה כח וחיות כ"א ע"י יניקה מבחי' קדושה דווקא ובתי' הקליפה של גסות הרוח יונק מבחי' הקדושה (של בחי' הנ"ל) מבחי' מ"י דאלהים ששם זה הוא בחי' צימצום ודין כידוע ובחי' מ"י הוא (בחי' קדושה) בחי' ענוה כמו שאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה גם מ"י מרמז לבחי' נו"ן שערי בינה שהיה למשה בשלימות רק שלמשה היה נדמה לו אלא השיג עדיין בשלימות וחסר לו אחד כנ"ל בפרשיות הקדומות וקליפת מצרים היתה יונקת מבחי' מ"י הג"ל בהיפך היינו חמשים שפרי טומאה זה לעומת זה וזהו מצרי"ם מצ"ר י"ם היינו שאותיות מ"י היה במיצר הקליפה לינק ממנה כנ"ל ולכן כשאמר הקב"ה למשה לכה ואשלחך אל פרעה