בת עין סד

נמשכים וכל נברא כפי שורש אחוזתו בהאותיות התורה כך קרא שמה כי מאלו האותיות נמשך שפעו וחיותו וזהו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כי שם של הדבר ההוא הוא ממש חיות שלו שמחיה אותו תמיד בכל עת ורגע וכפי דברינו אלה הנה כאשר בא לאדם שום מדה רעה כגון כעס וכדומה או איזה תאווה גופניות צריך להעלות האותיות של הדבר ההיא שהוא חיותו למקורו ולשרשו להדביק באותיות התורה להכניסו לקדושה למקורו ועל ידי זה יבוטל המדה רעה ההוא או התאווה ועי"ז מבטל כל בחי' דינים וגבורות וממשיך בחי' חסד ורחמים ממקור החסד ע"י בחי' אותיות הללו שמהם נמשך בחי' חסד ושפע חיות לכל הנבראים ובזה מהפך מדת הדין למדת הרחמים והנה האותיות אשר המה מורים על בחי' החסד המה רק שבעה עשר כי חמשה אותיות מנצפ"ך המה מורים על דינים כענין ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה אותן שהוכפלו בשמותן שלקח החלשים שבהם וכן הוא בחמשה אותיות מנצפ"ך שכפולים המה מורים על בחי' דין כי חמשה אותיות מנצפ"ך גימטריא פ"ר בחי' דינים ועי"ז א"א להמשיך בחי' חסד ע"י אותיות התורה רק ע"י שבעה עשר אותיות אמנם בא"י אפשר להמתיק בחי' אותיות מנצפ"ך לבחי' חסד וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה היינו כי במצרים א"א להמשיך בחי' חסד רק בי"ז אותיות ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אז וישתחו ישראל על ראש המט"ה גימטריא ב' פעמים פ"ר היינו בא"י יכולים להמשיך בחי' חסד גם מאותיות מנצפ"ך הכפולים כי ב' פעמים מנצפ"ך ג"כ גימטריא ב' פעמים פ"ר וזהו וישם את אפרים לפני מנשה כי שני אותיות פ"ר המה השורש של אפרים מלשון הפרני אלקים בארץ עניי מרמז על בחי' דינים בחי' אותיות מנצפ"ך מנשה הוא אותיות נשמה: (חסר כאן

) ויברכם ביום ההוא ותרגום יונתן ביומא דמהולתא ולהבין זה ע"ד העבודה גם עוד אופן אחר בפסוק האספו ואגידה וגו' דהנה עיקר בריה"ע היתה בראשית בשביל היראה שנקרא ראשי"ת פי' שישראל יעבדו את ה' ביראה ופחד ובושה מפניו ית' ויהיה ה' לנגדו תמיד ותמיד צייר בעצמו כאלו עומד לפניו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואם יסתר איש במסתרים גם שם יראנו ועי"ז ישתדל תמיד למלאות רצון הבורא ב"ה לעבדו באימה ופחד אפי' בעסקו בענייני גשמיים כגון אכילה ושתיה וכדומה בהכל יהיה כוונתו להעלותו לה' ולחבר את בחי' הגשמי בחי' ארציות שלו לבחי' רוחני בחי' שמים ע"י בחי' טוב בחי' ניצוץ הקדוש וחיות אלהי שבכל דבר גשמי המחיה אותו שיעלה אותו ויחברו למקורם ועיקר חיותם למעלה מעלה עד רום המעלות ומכ"ש כשעושה שום מצוה כגון כשמתעסק בציצית או מניח תפילין יהיה כוונתו להעלות ולחבר בחי' גשמי שבאותה מצוה לבחי' רוחני בחי' המצוה בחי' אלהי וזה היה עיקר בריה"ע בשביל הטו"ב שבכל דבר גשמי לחברו לבחי' רוחני למעלה י וז"ש הכתוב בראשית ברא אלהים א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ ואיתא בזוהר ר"ת הוא גושפנקא דמלכא דביה חתים שמיא וארעא פי' שר"ת של א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ גימטריא טו"ב בשביל טוב ההוא היה עיקר בריה"ע כדי לחבר על ידו את השמים ר"ל בחי' רוחני ואת הארץ בחי' גשמי כנ"ל וזה אינו כ"א ע"י בראשי"ת ע"י היראה שנקראת ראשית וזהו מרומז ג"כ בפסוק ויח"י יעק"ב בארץ מצרים שבע עשרה שנ"ה. פי' ויח"י יעק"ב גימטריא ירא"ה ר"ל ע"י היראה חבר והעלה את בחי' שב"ע עשר"ה בחי' טוב שמצא באר"ץ מצרי"ם ר"ל בארציות שנקרא מצ"ר ים וכ"ז הוא דווקא כשהשבע מדות הנקראים ז' ימי בראשי"ת המה בשלימות אצל האדם והשמות הקדושים שם העצם ית' המה בשלימות בכל המדות כמרומז בוי"חי יעק"ב שעולה ז' פעמים שם העצם ית' ר"ל שכל הז' שמות שבז' המדות היו בשלימות בלי פגם אז יכול לחבר את השמים ואת הארץ כנ"ל בחי' גשמי לבחי' רוחני כנ"ל אבל כשהאדם פוגם בהמדות (והשמות הקדושים שם העצם ית' נסתלק מהם) אז נקראים המדות שלו בחי' מיתה כמאה"כ וימלוך כו' וימת כו' כידוע אז אינו יכול לפעול שום פעולה בקדושה והעצה היעוצה לזה הוא וימלוך הד"ר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיט"באל פי' וימלוך הד"ר שיחזיר בתשובה