בת עין נג

תלת ראשין וא"ו מרמז על בחי' דיבור בחי' קול ה"א מרמז על בחי' מעשה ולוה הצדיקים שמקשרים מעשיהם לבחי' דיבור ומחשבה שלהם שדביקה בבוכ"ע ב"ה עי"ז עושים הרבה והרשעים אע"פ שלפעמים רוצים במחשבתם ודיבורים לעשות איזה דבר טוב אך מחמת שאין מעשיהם דבוקים במחשבתם אפילו מעט אינם עושים והנה בעוה"ר כל איש רוצה לעבוד ה' במחשבה ודיבור שלו וכיון שבא לבחי' מעשה ניפסק החמימות שלו ואינו יכול להוציא את מחשבתו לפועל במעשה וזה נמשך מהמלאך שנחבק עם יעקב אבינו ע"ה כמ"ש ויגע בכף ירכו היינו שנגע בשוק יעקב פי' שהטיל בחי' עקמומית בבחי' מעשה שמרומז באות ה"א ונעשה מאות ה"א ק' ונעשה מן שוה שוק וצריך האדם להתחזק א"ע בעבודת השי"ת לקשר בחי' מעשה לבחי' דיבור ומחשבה ואז יהיה בבחי' שוה וע"ז מרמז נר חנוכה נר גימט' ג' יחודים כמ"ש בכתבים הוי"ה אהי"ה מרמז על בחי' מחשבה והוי"ה אלהים מרמז על בחי' דיבור הוי"ה אדנ"י מרמז על בחי' מעשה וזהו מצותה משתשקע החמה פי' מצות נר חנוכה מרמז שצריך להתחזק א"ע בבחי' מעשה שאז נשקע בחי' החמימות ואינו יכול להוציא מחשבתו ודיבורו מכח אל הפועל במעשה אז צריך חיזוק ביותר עד שתכלה רגל מן השוק היינו שתכלה רגל ליישר ולכלות עקמומית הרגל מן הק' ואו יעשה מן ק' ה' ומן שו"ק שוה שיהיה מחשבה דיבור ומעשה שלו שוה לעבודתו ית"ש שנזכה לבחי' זו אכי"ר: דרוש לחנוכה בפרשת מקץ

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והקשה האוה"ח שהיה צריך להתחיל סיפור המעשה מויחלום ונ"ל עד"ז דהנה זה לעומת זה עשה אלקים וכשאדם משפיל ומכניע את הסט"א עד גמירא ומשבר כל המדות רעות ותאוות רעות ומאמין שהכל ביד ה' ולמעלה מן הטבע אזי נתרומם ונתעלה סטרא דקדושה ובחי' זו נקראת בחי' חיים שהוא עיקר החיים להדבק בחיי החיים ולהאמין שהכל הוא בהשגחה פרטיות ולמעלה מן הטבע אבל כשאדם חושב ח"ו בדעתו שהכל מתנהג עפ"י הטבע אוי נותן כח בסט"א וח"ו משפיל כח וכו' ונקרא בחי' שינה והנה יוסף מחמת שהיה תולה בטחונו באדם והיה חושב שהעולם מתנהג ע"פ הטבע ותלה הישועה בפרעה והיה אז בחי' שינה ונתן כח בסט"א ח"ו ומחמת זה נמנע הישועה ממנו ולא היתה יכולה לבא לפיכך ויהי מקץ שנתיים ימים כשקץ משינתו היינו מבחי' שינה ובא לבחי' חיים והבין בדעתו שהכל הוא בהשגחה פרטיות ולמעלה מן הטבע נתרומם ונתעלה הסטרא דקדושה ונשפל ונכנע הסט"א וזהו ופרעה הוא הסט"א חולם ר"ל שפרעה היינו הסט"א נעשה בחינות שינה ותיכף התחילה לצמוח הישועה ליוסף מסטרא דקדושה כמ"ש והנה עומד על היאור וזהו עד שתכלה רגל מן השוק מהו רגל ריגלא דתרמודאי פי' רגל הוא מלשון רגילות תרמודאי הוא לשון תרדמה בחי' שינה והיינו עד שתכלה בחי' שינה הנעשה ע"י מה שסבורים שהעולם מתנהג ע"י רגל היינו רגילות בחי' דרך הטבע הגם שא"א להיות בבחי' חיים ממש היינו לבא לבחי' הזדככות החומריות מכל וכל ולשבר כל המדות רעות ותאוות רעות ולמאס בעולם הגשמי שהוא בחי' שינה שה ממש אעפ"כ צריך להיות זהיר וזר ביותר שלא להיות משוקע ח"ו בשום מדה רעה או תאוות רעה רק בבחי' נים ולא נים היינו תכף שנפל במחשבתו המדה רעה או תאווה רעה אזי צריך להזכיר א"ע ולדחות אותה ולעורר את עצמו מתרדימת השינה ולרחק אותה מכל וכל ובחי' זו נקרא רגל שרגל בגימטר' זכו"ר ולכך הקשה הגמרא מאי רגל ריגלא דתרמודאי היינו שתכלה זו הרגל שאינה יכולה אן לעורר א"ע מבחי' שינה להיות בבחי' זכירה קודם שבא לידו התאווה רעה ועכ"פ בעת שבא לידו התאווה רעה יהיה בבחי' נים ולא נים לעורר את עצמו תכף מתרדימת הזמן ולא להשתקע ח"ו על ידי בחינת השינה יהי רצון שנזכה לוה אכי"ר

ויהי מקין שנתים ימים ופרעה חולם וגו' ויש לדקדק למה לא נאמר ויחלום פרעה כמ"ש ויחלום יוסף הנה ידוע מאחז"ל שעיקר בריה"ע היתה רק בשביל היראה שנקראת ראשית שיהיה אהבה לה' ויראה ופחד מפניו ית' בעבור שהוא מלא כל הארץ