בת עין מו

היינו מר"ה עד חנוכה שאז עיקר גמר חתימה ע"כ בא המקטרג על בני האדם לפני בורא עולמים ב"ה שהוא מרומז בתיבת יהודה לומר זנתה תמר כלתך היינו כ"י שדמתה לתמר שהיא מכונה בשם כלה זנתה וסרה ממך והלכה אחר זנונה ולא די לה בזה שהלכה אחר תאוות לבה הרע שגם היא הרה לזנונים. הרה היא בחינת דביקות היינו שמעצמה היא דבוקה תמיד בתאוותה בלי שום גורם לזה. ויאמר יהודה הוא הבורא ב"ה הוציאוה ותשרף עבור זה שבלא שום גרמא ומניעה המה זנונים רק מעצמה היא הרה ודבוקה לתאוות לבה הרע היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר בהתנצלות של אמת ששקר ענה השטן בזה שמקטרג על בני האדם שהמה דבוקים בגודל תשוקה לתאוות רעות כי האמת הוא כך שרק למי אשר אלה לו אנכי הרה פי' שאנחנו עמו דבוקים רק בבורא עולמים ב"ה שהוא מקור החסד וגימטריא אל"ה ל"ו ומה שאנחנו עושים לפעמים נגד רצון הבורא ב"ה הוא רק מחמת רוב טירדת הזמן וטירדת הפרנסה ושאר מאורעות של בני האדם אבל באמת בפנימיות הלב דבוקים אנחנו בגודל חיבה ותשוקה רק לבורא עולמים ב"ה ותאמר עוד לבורא עולמים ב"ה ראייה אמיתית לזה הכר נא בעצמך למי החותמת מרמז על השמן של נרות חנוכה שהיה חתם בחותמו של כהן גדול והפתילים מרמז על הפתילות של נר חנוכה והמטה מרמז על הכלי של נר חנוכה כידוע כי תיבת המט"ה עם הכולל גימטריא כל"י פי' מהמצות נר חנוכה שאנו מקיימים כמצות רצונך הקדוש היא ראייה מפורשת שאנחנו הולכים רק אחר רצונך וחשוקים ודבוקים רק בך ולא ח"ו וכו' רק מה שאנחנו עושים לפעמים נגד רצונך הוא רק מחמת הנ"ל ויאמר יהודה הוא הבורא ב"ה צדקה ממני כביכול אני חייב בזה. היינו הבורא ב"ה מודה להם שהמה צודקים כי אני רואה שהאמת הוא שהמה דביקים רק בי ומה שהמה עושים לפרקים נגד רצוני ח"ו. הוא רק מחמת כי על כן לא נתתיה לשלה בני ר"ל תיבת של"ה מרמז על משיח צדקנו כמאה"כ עד כי יבוא שילה היינו מחמת שזה זמן רב שלא נתתי ומסרתי אותם לרועה נאמן הוא משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אכי"ר

ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה ויהי כמשיב ירו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ותקרא שמו פרץ. ונוכל לומר בכאן דרך רמז דהנה איתא שנר חנוכה צריך להדליק קודם נר שבת היינו שיש שני בחי' אורות שהמה שני בחי' עבדות ה' שיש מי שעובד הבוב"ה בבחי' סו"מ ועשה טוב היינו שהוא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ומחמת זה הוא סור מרע וזהו בחי' עבודה ע"מ לקבל פרס שאינה עבודה תמה ושלימה כראוי וזהו בחי' גלות השכינה שאור התורה ועבודה אינה בשלימות כי אינו במקומה שהיא בחי' אהבה ויראה חיצונית ובחי' ב' הוא העובד את ה' בבחי' אהבה ויראה פנימית שמשתוקק תמיד לעבוד את ה' עד כלות הנפש ממש נכספה וגם כלתה נפשו לה' באהבה עזה ותשוקה גדולה ודביקות נפלאה ואינו מצפה לתשלום גמול הן שכר עוה"ז הן שכר עוה"ב ואינו עובד מחמת יראת עונש ח"ו וזו העבודה תמה ושלימה אשר חפץ בה ה' יה"ר שנזכה לזה אמנם לבא לבחי' העבודה הזאת בלתי אפשר לבא לזה רק ע"י בחי' עבודה הא' שמתחלה צריך לעבוד את ה' ע"י יראת העונש להיות עובד ע"מ לקבל פרס עכ"פ ואז אח"כ יוכל לבא לבחי' השתוקקות לעבדות ה' בכלות הנפש ממש וזה ענין נר חנוכה ונר שבת שנר חנוכה מרמז על בחי' עבודה הא' שהוא לשון חינוך והתחלה שמזה יוכל אח"כ לבא לבחי' נר שבת שהוא בחי' אהבה ויראה פנימית וזהו נר חנוכה קודם לנר של שבת כי מתחלה צריך עכ"פ לעבוד את ה' בבחי' סור מרע ועשה טוב ואו יכול לבא לבחי' נר של שבת שהוא אהבה ויראה פנימית ואפשר לומר כי דברינו אלה נרמזים בתיבת שב"ת שהוא גימט' תרי"ג חנוכ"ה היינו שא"א לבא לבחי' עבודת אור שבת בבחי' אהבה ויראה עילאה רק מי שמחנך א"ע מקודם להיות בבחי' סו"מ וע"ט שלא לעבור ח"ו על שום מל"ת משס"ה מל"ת ולקיים רמ"ח מ"ע שהמה מספר תרי"ג וחנוכה הוא לשון חינוך והתחלה כמו שכתבנו לחנך את עצמו עכ"פ בתחל' לעבוד ע"מ לקבל פרס בסור מרע ועשה טוב והנה בחי' נר שבת שהוא