בת עין לד

הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעל' ממך עין רואה ואון שומעת וכו' פי' שעי"ז יהי' סור מרע עכ"פ אע"פ שהוא עדיין מדריג' קטנ' נגד עיקר המדריג' הגדול' הנ"ל רק שמתחל' ישיג מדריג' זה הקטנ' והוא מרומז בשמ"ע שהוא ר"ת שאו מרום עיניכם וגם מרמז למאמר חז"ל ש"ם יש בחי' עי"ן רואה ועי"ז הוא סור מרע וזהו שאמרו ישראל נעשה ונשמע קוד' קבלת התורה כי היו צריכים להיות בהזדככות גדול' כדי לעמוד על הר סיני ולא הי' אפשר להם להזדכך במדריג' הגדול' עד שהגיעו לבחי' נשמע בחי' שמע. הנ"ל שהי' להם יראה חיצונית ע"י בחי' שא"ו מרו"ם עיניכ"ם וע"י בחינות ש"ם עי"ן כנ"ל ואח"כ על ידי התור' במעמד הר סיני נזדככו יותר עד שנעשה חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שהיו בבחינת חירות בחי' התפשטות הגשמיות שלא היו משועבד להטבע להתאוות להגשמיות או לירא מעונש גשמי רק כל יראתם הי' בחי' יראת בושת מגודל רוממותו ית' שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ולכן נקרא הר סיני חור"ב גימטריא ירא"ה כי שם השיגו ישראל עיקר היראה שהוא יראה פנימיות כנ"ל עד שהחטא גרם להם ונסתלקו מהם האורות של היראה ההוא כמאה"כ ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב שנסתלק מהם האורות הנ"ל וקבלם משה כדאיתא אמנם גם לזאת הבחי' א"א להגיע כ"א ע"י התורה תפלה היינו שצריך האדם להרגיל א"ע מעט מעט לצאת מתאוות הגשמיות וזה א"א כ"א שירגיל עצמו תחלה בלימוד התור' אפילו שלא לשמה כ"א להקרא רב אע"פ שאנן זה מהנכון רק שעכ"פ המאור שבתור' מחזירו למוטב ושעל ידי לימוד התורה נזדכך מעט מעט שיהי' סור מרע וירא מפני ה' על ידי ידיעתו מהעונש המגיע ע"י העבירות ויגיע לבחי' יראת העונש יראה תתאה עכ"פ שיסתכל בשלש' דברים עי"ן רואה כנ"ל וישא למרום עיניו בבחי' שמ"ע הנ"ל ואח"כ יגיע למדריג' היותר גדול' כנ"ל וכ"ז הוא דוקא ע"י לימוד התור' שלא לשמה היינו להקרא רב אבל מי שלומד לקנטר ח"ו שיעמוד במחלוקת ח"ו מלימוד כזה אינו מגיע לו שום טובה ועל אלו נאמר בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תור' וכו' אמנם החכמים הגדולים שכבר השיגו מדריג' הגדול' בחינת הר חורב בחינת יראה עילאה אזי המה מזכים את הרבים וממשיכים הארה גם לאותן הבריות שלומדי' תור' לקנטר שיכנס איזה חרטה בלבם על אשר למדו בבחינה זו לאמר בלבם אוי להם לבריות מעלבונה של תור' וזהו בת קול יוצאת מהר חורב היינו מאותן האנשים החכמים שהשיגו בקי' חורב ונכנס בלב הבריות להתחרט על העבר והנה האותן המלאכים שנבראו מדיבורים של אדם בהיותו במדריג' הקטנה נקראו בחי' מלאכי ח"ל והמלאכים שנבראו מדיבורים של אדם בהיתו במדריג' הגדולה נקראו מלאכי א"י ולכן כשעדיין אין לו רק מלאכי חוץ לארץ בלבד אין בו כח לשלוח הארה לאחרים הנ"ל רק כשמגיע למדריגה הגדול' שיש לו בחי' מלאכי א"י אזי יש לו כח לשלוח לרשעים בחי' מלאכי חוץ לארץ שילמדו התורה מתחלה שלא לשמה היינו להקרא רב ויוכלו אח"כ להגיע לבחינת יראה תתאה כנ"ל וזהו מרומז כאן בפסוק וישלח יעקב מלאכים פי' אחר שיצא לחירות מבחי' לבן הארמי היינו שיצא לחירות משיעבוד הטבע כנ"ל שלא הי' לו יראה גשמיות לכן באה לו בחי' יראה פנימיות בחי' מלאכי א"י לכן הי' בו כח לשלוח גם לעשו בחי' מלאכי ח"ל היינו שיבא גם איזה הירהור תשובה לעשו אבל כאשר באו המלאכים לעשו היינו לרשעים שלומדים לקנטר חזרו ואמרו גס הנה הולך לקראתך היינו שלומד תור' לקנטר לעמוד נגד החכמים לכן ויירא יעקב מאוד פי' שהגיע יעקב לבתי' יראה פנימיות ע"י בחי' מאוד מאוד הוי שפל רוח בחי' ענוה גדול' אזי ויצר לו פי' שנכנס בלבו של עשו בחי' וייצר בחי' חרטה עכ"פ על הלימוד ההוא והמעשים שלו ונכנס הארה גם בלב כל המדריגות הפחותים כנ"ל

כה תאמרון וגו' וישובו המלאכים אל יעקב ויתבארו הפסוקים ע"פ מאחז"ל החכמים תחילתן יסורים וסופם שלוה ורשעים בהיפוך וזה מרומז בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל שמה"ד המכונה בשם אדום שבתחלה היה מדת הדין ואחר כך מלוך מלך לבני ישראל שהוא מדת החסד והנה ידוע לנו שהמכונים