בת עין לא

מאיר' ומעתה נבא לביאור הכתובים וללבן שתי בנות מרמז לשתי בחי' אור הנ"ל שם הגדולה לאה לא"ה אותיות אהל מרמז לבחי' אור תורה שנעשה בחי' אהל ושם הקטנה רח"ל מרמז לבחי' חור א"י ומצות מעשיות כנ"ל ועיני לאה רכות וגו' ופירש"י שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה ר"ל מחמת גודל בחי' אור תורה בלי לבוש יש פחד שלא יגעו החיצונים שהוא עשו ח"ו לכן ויאהב יעקב את רחל ר"ל אהב יעקב לדבק א"ע בבחי' רחל בחי' אור א"י ומצות מעשיות תחלה ואע"פ שהיא בחי' קטנה ואעפ"כ היא יפת תואר ויפת מראה ואח"כ נידבק א"ע בבחי' לאה בחי' אור תורה ע"י הלבוש כנ"ל וזשאה"כ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וגו' פי' שיצא יעקב היינו שהלך מדרגא לדרגא וכבר עבר בחי' באר שבע שהוא א"י שהיא אספקלריא שאינה מאירה וילך חרנה מרמז על בחי' דעת בחי' התחברות חו"ג לבא למדריגה עליונה שהיא בחי' אספקלריא המאירה ע"י לבוש א"י והפך מדה"ד למדה"ר ועשה מן אותיות חר"ן שמרמז לבחי' דין והפסיק רגל הח' ועשה אותיות רנ"ה שמרמז לבחי' חסד ועי"ז נתדבק באור תורה ר"ל עד שנעשה בחי' לאה בחי' אהל להקיפו מכל צד השי"ת יזכנו לטעום מטוב טעם א"י אכי"ר

וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה וגו' ולכאורה מה חידוש יש כאן שמשמע שבעבור כי שנואה לאה לכן ויפתח את רחמה משמע שאם לא היתה שנואה לא היה פותח רחמה הלא בלהה וזלפה שלא היו שנואים ואעפ"כ ותהר ותלד וגו' ולהבין זה נקדים הנה ידוע שלאה נקראת עלמא דאתכסיא ורחל נקראת עלמא דאתגליא היינו בחי' עולם המחשבה הוא באתכסיא ונקרא עלמא דאתכסיא לאה בחי' ל"א שלא ניכר לחוץ מה שבתוך המחשבה והוא שורש המצות ל"ת כי המקיים מל"ת אינו ניכר לחוץ כי הוא מקיימה בשב ואל תעשה וע"כ אין אחיזה להחיצונים במקום ההוא כי לא שייך שם פניות וגסות כ"כ כי הוא דבר הנסתר במחשבה ובלב אבל לא כן בחי' רחל בחי' עלמא דאתגליא בחי' העולם הדיבור שהוא שורש מ"ע שעושה בפועל ממש ונראה לכל קיום המצוה וע"כ יכול להיות ביותר אחיזת החיצונים מחמת הפניות שבא לו בשעת קיום המצוה בחי' גסות ובדומה כגון לקבל פרס בעולם הזה או בעוה"ב וזשאה"כ ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר וגו' ופירש"י שלאה היתה יראה שלא תפול בחלקו של עשו ולזה היתה בוכה ר"ל שלזה היו עיני לאה רכות מחמת שרחל היתה יפת תואר וגו' פי' מחמת שבחי' רחל בחי' עלמא דאתגליא בחי' דיבור ומעשה במ"ע היתה יפת תואר שיכול להיות בהם בחי' גסות והתפארות כנ"ל וע"ז היתה יראה לאה שהוא בחי' המחשבה שלא יתאחזו הקליפות ברחל במעשה המצות שהם בדיבור ומעשה וע"ז היתה בוכה ודואגת לתקנם אמנם בעבור מאחז"ל לעולם ילמוד אדם אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה וכו' ע"כ ויאהב יעקב את רחל ר"ל שיעקב דבק א"ע בבחי' רחל מצות מעשיות בפ"מ ולאה תמיד היתה דואגת ע"ז שלא יתאחזו הקליפות במ"ע מצד שום פניה כנ"ל ר"ל שיעקב בעצמו בבחי' לאה בחי' בינה שבו היה דואג בקרבו בלב נשבר ונדכה ונבזה בעיניו נמאס ושנואה על בחי' מעשה המצות שעשה שיהיה בשלימות וזשאה"כ וירא ה' כי שנואה לאה ר"ל בחי' המחשבה ובינא לבא שהיא בחי' לאה היא שנואה בעיניו נמאס על דאגת תיקון המעשה בחי' רחל ע"כ ויפתח את רחמה ורחל עקרה ר"ל שפתח את רחמה אותיות רמ"ח מ"ע שיהי' להם פתיחה מן בחי' לאה בחי' מחשבה כמו שנבאר למטה שיהי' הפתיחות של מ"ע ממנה ר"ל כשירצה האדם לעשות איזה מ"ע יחשוב תחלה במחשבתו שעושה המצוה רק לה' לבדו ולא לשום בחי' הולדה ר"ל שום קיבול פרס שנקרא בחי' הולדה שמוליד שכר והוא עושה המצוה לא לשום בחי' הולדה של קיבול פרס לא בעוה"ז ולא בעוה"ב כי ורחל עקרה ר"ל מחמת שחסר מן רחל העיקר שהיא יו"ד בחי' חכמה רמ"ח פי' שחסר מן רחל מספר יו"ד למלאות מספר רמ"ח ור"ל היו"ד היא בחי' חכמה עילאה. וע"כ היא יפת תואר ויש שם אחיזה לחיצונים וע"כ ויפתח ר"ל יוד פתח שפתח בה בחי' חכמה שתאיר בה בחי' חכמה ומחשבה בחי' לאה ויושלם בחי' רמ"ח בשלימות ופי' ע"י מה היא הפתיחה הוא שכשירצה האדם לעשות איזה מצוה יתבונן תחלה במחשבתו שעושה המצוה רק לה' לבדו ולא לשום