בת עין רעא

דודאי איכא למטעי בהא דפשטא דלישנא הכי משמע א"ו דבאמת אינה צריכה להמתין ואע"ג דשני הספיקות **(וכן נראה ברור מתשו' נ"ב דאינה צריכה להמתין גבי ארכובה ג' חדשים))** הם אחד מ"מ במלתא דרבנן לא מחמרינן כולא האי ומחמת דרוב נופלים למים מתים ואינם עולים רק משום חזקת א"א היא אסורה כדכתב הריב"ש ז"ל ובכלות הזמן היא מותרת אבל בנ"ד אם נימא דכ"נ כ"ה לא מהני ויש כאן חזקת חי וודאי היא צריכה להמתין עוד ג"ח ויש כאן ס"ס גמור וגם נראה דאין צריך להיות מתהפך מחמת דנולד מקודם ומתיר יותר ובאם נאמר דהכא ג"כ צריכה להמתין ג"ח משום דחששא דנפילה חששא מועטת היא פשיטא דמותרת לאחר יב"ח נראה לע"ד מכל הנך טעמי' דהאשה ואת מותרת להנשא לכל הפחות אחר חמשה עשר חודש דהיינו שישבו ב"ד אחר כלות י"ב חודש או שנה כי אני מסופק בדבר זה גם לענין ברכת מחי' המתים אם ביב"ח אפילו בשנה מעוברת אי בעינן יג"ח ונחמיר בזה שלשה עשר חודש ישבו ב"ד ויאמרו לה שהיא מותרת להנשא שאינה א"א שוב אך צריך אתה להמתין עוד צ"א יום כדין אשה אחר מיתת בעלה כי אנו חוששין שמא לא מת הוא באותו פעם רק אח"כ והרי את כדין כל אשה אחר מיתת בעלה או אחר גירושין שהיא פנויה וקדושין תופסין בה ומ"מ אסורה להתארס וכש"כ להנשא עד אחר צ"א יום וכל החדשים הנ"ל הוא מצת אשר נשמע שנהרג לא מעת אשר עבר מנגד פני' ולכאורה היה נראה דאחר יב"ח מחזקינן בוודאי שמת כבר וא"כ א"צ להמתין צ"א יום ואין כאן שוב ס"ס רק לא כן נראה מהסמך שיש בגמרא על דין זה מהא דמברך לאחר יב"ח מחיה המתים משמע הטעם משום שכבר נכנס בגדר הספק קצת שמא מת ולכאורה יראה שכל דברי אלה הם כנגד דברי הג' ח"צ שבתשובה סימן קל"ד לא התיר מכח זה אבל לא מוכח כ"ה דניחא ליה להתירה בהיתר ברור יותר וגם נוכל לומר דהתם כשעת חירום דמי כדכתב שם ול"ש עוברים ושבים כלל ואין ראיה מיב"ח כלל ואפשר היינו טעמא דמקרבין חטאת הבאה ממדה"י בחזקת שהוא קיים ולא מפלגינן בין תוך יב"ח או אח"כ **(משום דהוא ממקום דלא שכיחי עו"ש:

)** אך התם בלא"ה ל"ק דחטאת בת שנתה היא ואפשר דלכך נקט חטאת ולא אשם אע"ג דבאשם רועה אכתי פש גבן לברור היתר הראשון מחמת כאן נמצא בבגדים מהא דמחט שנמצא וכו' ומייתי לה בנדה דלא אמרינן כאן נשברה והעלתה חלודה אך ל"ק דשם שבירתה הוא טהרתה ולא אמרינן כ"נ כ"ה במידי דאית תוספת שבח כדכתבו התוספות בכתובות לפי הנוסחא חדשה ועוד התם בטהורה ע"ג טהורה מחזקינן **(ועם זה יובן שם דברי הגמרא:

)** ולפירוש הרמב"ם ז"ל בהאי דמחט ל"ק כלל ואינו ענין זה לזה כלל אמנם אכתי קשה לכאורה מדברי הב"ש שכתב לסתור ראית הט"ז שכתב דלא אמרינן השתא הוא דמת מהא דמחמיר הרשב"א בספק ת' וכתב הב"ש דתלינן דאחר הוא דלא ידעינן ליה וכן הוא בנה"כ והנ"ב מפרש לדבריו דהיא משום חזקת אא"א ולפי מה דכתיבנא ליכא כאן חזקת אא"א מחמת דייקא אבל באמת לענ"ד נראה דאין הפירוש כדברי הב"ש וכל מעיין יראה דהפירוש הנ"ל הוא דחיק מאד בדברי הב"ש וכמעט א"א לאומרו כלל והדברים כפשוטן ומה דקשה ליה להנ"ב דהלא גם אחר היה לדעת נראה דל"ק כלל וכבר כתבתי מזה דלא שייך לומר על המת הנמצא אוקים ליה בחזקת חי וכי קודם הזמן הזה לא היו מתים מבני האדם הלא בכל יום מתים כמה ב"א ואפשר זה הוא מזמן קודם והתימא על הג' נ"ב האיך לא שת לבו לוה והלא הוא עצמו כתב דגבי נגע באדם בלילה לא שייך למימר אוקמה אחזקת חי משום דהרבה מתים יש בעולם והנה שם הוא חזקה טובה מזה לומר שאין שם השתנות בזה האדם וחי הוא ואם שם נימא דלא הוי חזקה מכש"כ דלא נימא היכא דוודאי מת בניקום ליה אחזקת חי דמעיקרא ודברים אלו פשוטים הם לכל מעיין אבל בנידון רשב"א ז"ל דהספק בגברא חריכא הוא ספק בין איש זה לאיש אחר חריכא אין כאן חזקת חיים דמה לן בין הוא מת או אחר מת נאבדה החזקה רק חזקות איסור א"א משום דליכא דיוקא אבל ביצחק ר"ג דאיכא דיוקא לא חיישינן לה וחזקת חיים אין כאן דמ"מ אחד מת באותו זמן מה לי הוא או אחר ושפיר איכא חזקה כ"נ כ"ה וכן בנידון דידן שוב עיינתי בס' מק"ח שכ' היפך מדברי שאפילו אין לספק במקום הזה תלינן במקום הקודם לוה לא כמו שכתבתי מהרשב"א ז"ל והביא ראי' לוה מהא דאמרינן בנמצא חטה במצה אפויה כ"נ כ"ה אע"ג דליכא למימר במקום הזה נפל אך באמת אין משם