בת עין רסט

מיירי בשלא נמצא רק הראש וגם שיהי' מונח שלשה ימים אלא מתניתין איירי במת או נהרג בדרך ועלה קאי אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו **(וגדולה מזה להפוסקים דס"ל דלא חיישינן לשאלה בכל בגדיו ומתניתין סתמא קתני וכן לא פירש במתניתין דאם היה הכלים מהנך דלא מושלי מהני והתם קתני מצאו קשור בכיס או בכלים ומיירי בכלי' דלא מושלי והכא והת' סתמא קתני ומוקמינן ליה במה דמסתבר ואם אומנם אפשר לומר דומיא דכיס אכתי בהך דפירות בכלים מיירי ג"כ בהנך דלא מושלי לדעת הש"ך בח"מ סימן ש"ה וע"כ לומר דמוקמינן במאי דמסתבר:

)** וגם בלא"ה דעת הרבה פוסקים דל"ח לשאלה כלל והש"ך בח"מ סי' ס"ה כתב דכך היא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל רק דעת הרא"ש ז"ל מפורש בתשובה דחיישינן לשאלה ונוכל שפיר לחלק כדכתיבנא ואע"ג דהרא"ש ז"ל באותו תשובה מיירי בהרוג אך כנראה שם באותו התשובה נמצא בדרך ולא כנ"ד דנמצא רחוק מהדרך מרחק רב ליכא למיחש לפום מאי דכתיבנא רק שהוא ברח והליסטים מת וזה דבר רחוק שהלא לא נמצאו שם בגדי לסטים כלל ורוב הורגי נפש היו וגם לא ידעינן אם היה שם הרבה ליסטים או א' ותוספת מועט וכו' ולא מחזקינן ביותר מאחד ואין כאן רובא דעלמא כלל וכבר אשה זו יצאת מחזקת א"א ונוכל להקל מחמת שאם נמלט מדוע לא הודיע באיזה מקום קרוב את אשר אירע לו וניצול מלבקש איזה בגד וללבוש לעצמו דהא נשאר ערום לזה וודאי לא חיישינן כלל וגם אם באנו לתרץ דברי הרא"ש ז"ל בדרך פשוט דהא דחיישינן בשאלה הוא משום דיש ס"ס לחומרא שמא מכר ואת"ל דלא יצאו מרשותו שמא השאיל ויש נ"מ בין שני הספקות לענין ממון ג"כ אינו שייך בנ"ד דהבולעט והצעטליך אינם שווים כלום ומה לי אם מכרן או נגנבו וכו' וגם בצעטליך לא שייך בהם מכירה כלל וגם אם נאמר לתרץ דברי הרא"ש ז"ל מחמת דשם יש עוד חשש בסימן אפילו מובהק ביותר שמא נמצא עוד אחד ואת"ל שהוא זה השאול וסברא זו הובא בתשובת נ"ב סימן נ"א שהג' מהרמפ"ג כתב כן אליו וכן ראיתי בספר אחד שכתב כן בשם חד מקמאי דקמן דבט"ע בבגדיו לא חיישינן לשאלה אפילו אם נימא דמיירי בט"ע המכיר' דווקא מ"מ בהנך בילעט וצעטליך וודאי הוי כט"ע שאי אפשר בשום אופן דהא נכתב שמו ושם עירו ושם הגראד ושם הגיבערני' והכתב רוסי' וודאי דעדיף יותר מט"ע ואם נאמר דשאלה שכיח ומצוי מאוד ולא שייך חזקה ולא שכיחי כלל ול"ד לההוא דחבל על יהודי וכו' ולא להאי דיצחק ר"ג וכו' והט"ז ז"ל לא הקשה רק משאלת כל בגדיו דל"ש כלל וא"כ אפשר לומר דלהרא"ש ז"ל באמת לא חיישינן לזה וכן פסקו בתשובת האחרונים א"כ נאמר פשיטא דהאשה הזאת מותרת דמדברים אלו הבילעט והצעטליך וודאי דלא שכיח שאלה כלל כמבואר לעיל רק דחיישינן לגניבה ואבידה וזה לא שייך כמו שאלת כל בגדיו דהא ל"ח לזה גבי ממון ומפקינן ממונא מיניה ותו דאי חיישינן לגניבה ואבידה זה שייך גם בכל בגדיו ג"כ דאת כל אשר לו יגנוב בב"א וכדאיתא בתשובת נ"ב וגם אם נימא דהרא"ש ז"ל הוא דס"ל הכי ואין נרצה להחמיר בזה כדעת המחמירין בזה כדעת הרב ב"י בשם הריטב"א ז"ל דאי סימנין דרבנן חיישינן גם למידי דלא מושלי וכן חיישינן לגניבה ואבידה וכדעת הח"מ ס"ק מ"ב מ"מ בנ"ד לא חיישינן מחמת כ"נ כ"ה דעדיפי מההוא דיצחק ר"ג ובזה וודאי דגם הרמב"ם ז"ל לא פלוג עלי' דהרא"ש דוה ל"ש יותר מההוא דחבל על יהודי וכדכתב הט"ז ז"ל אך לכאורה דברי הרשב"א ז"ל בחדושיו קמים נגד דברי הנ"ל כחומה דהביא ראיה על האי דמן הארכובה ולמעלה דהאי גברא חריכא ומוכח מדבריו דבהאי גברא חריכא לא היה מוכח דאתא אינש אחרינא לכאן ואעפ"כ חיישינן לזה ולא אמרינן כ"נ כ"ה והגם דלישנא דגמרא נמי הכי דווקא דלמא אינש אחרינא וכו' מ"מ היה אפשר לומר דידעינן וודאי היה אינש אחרינא אבל אפשר לא אתא לביתא ומחוץ נתן ידו להצילו ונחתכה ידו ולזה אתי שפיר דחיישינן לזה משום שעכ"פ כבר היה סמוך לכאן וביאה במקצת ואומר כולו אתא לכאן ונשרף זה ניצול אבל מהרשב"א ז"ל מוכח דלא כן הוא דא"כ מאי מייתי ראיה מהא לארכובה וגם שיש לדחוק דמדמי להו משום דשם ג"כ מסתמא יש נטבעים מונחים שם מקדמת דנא וכמו שכתב הנ"ב דהיינו טעמא דארכובה מ"מ דחיק לומר דזה דומה לזה ממש להביא ראיה מזה לזה וגם גוף הדבר קשה כי אדרבה אין הים סובל בתוכו דבר מת כמבואר