בת עין קצג

קהת יחנו על ירך המשכן תימנה ודרום הוא בחי' אהבה כידוע בחי' ג' מכונה בשם מרר"י על מרירות לבו תמיד ונשבר ונדכה ונכנע לבו בקרבו תמיד בחשבו גדולת הבורא ית' ושפלות ערכו ולכך מנאה התורה עבודת בני קהת קודם עבודת בני גרשון כי בחי' בני קהת קדומה במעלה על בחי' בני גרשון ונחזור לעניננו כשבא בעז"ה לבחי' עבודת פנימיות אלו אזי נתעלה ונתנשא ג"כ בחי' א' שעובד ע"מ לקפל פרס שהיה שלא לשמה וזהו נשא את ראש בני גרשון פי' שצריך לראות שתבא לבחי' ב' שהוא דביקות הבורא ית' כדי שיתעלה ויתנשא גם בחי' א' שהיא מכונה בשם גרשון ונוכל לומר שזה מרומז בפסוק כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ פירוש כל מי שחפצו ורצונו רק בה' לבד ולא חפץ בהנאת עצמו כלל עשה בשמים פי' וכל עשיות שלו הוא בבחי' שמים שמשתוקק לרם על כל רמים היושב בשמים אז ובארץ פי' אח"כ בא לבחי' ארץ בחי' ענוה או יאמר עד"ז מי שהוא חפץ רק בה' כנ"ל עושה בשמים פי' שעושה ומשפיע שפע לעולמות עליונים ובארץ פי' שמשפיע ומוריד שפע לארץ לכללות אכי"ר

צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש וגו' בה תברכו את בני ישראל אמור להם וגו' להבין ע"ד המוסר ענין שילוח הטמאים משלשה מחנות בשלשה חלוקים היינו המצורע משולח חוץ לשלש מחנות מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל הזב משולח חוץ לשני מחנות ונשאר במחנה ישראל הטמא לנפש משתלח חוץ למחנה שכינה לבד ונשאר בשני מחנות ולהבין כ"ז ע"ד המוסר:

הנה ענין השלשה מחנות שייך בכל אחד ואחד בפרט היינו מחנה שכינה עניינו הוא תוך הקלעים ששם היו נתונים כל הכלים המקודשים קודש הקדשים ודוגמתו בכל או"א בחי' המחשבה כשהוא בקדושה וטהרה דבוקה באהבה ויראה לה' ואינו מסיח דעתו כלל מהתבוננותו בגדולת הבוב"ה וב"ש שמקיים מאה"כ שויתי ה' לנגדי תמיד ופונה מחשבתו מכל עסקי הבלי עוה"ז כאלו כל מלאכתו עשויה מגודל בטחונו בה' בחסדו ית' באמת בכל לבו ומחשבתו ומסתריו ורעיוניו המה דביקים בלתי לה' לבדו הנה זה הוא בבחי' מחנה שכינה בחי' קדשי קדשים וממילא ה' משגיח עליו תמיד להחיותו ברוחניות ובגשמיות כמאה"כ אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' פי' היסתר איש במסתרים שלו היינו שהמחשבות שלו שנקראו מסתרים שהוא מקדש אותם ומדבקם לה' ואני לא אראנו פי' וכי לא אשגיח עליו להחיותו הנה זה הוא בבחי' מחנה שכינה שהוא טהור לגמרי ועוד יש בחי' חיצוניות יותר היינו מחנה לויה שהיא חניית הלוים סביב לקלעים מבחוץ היינו מי שהוא אינו בבחי' דביקות במחשבתו כ"כ כנ"ל והוא בחי' טמא לנפש (שאין נפשו דבוקה בהשתוקקות גדול לה' כנ"ל) רק שעכ"פ הוא סור מרע ועשה טוב ונזהר במצות ל"ת ועוסק בתורה ומעשים טובים רק שאינו בדביקות כ"כ זה הוא בבחי' מחנה לויה ומשתלח ממחנה שכינה לבד ועוד יש בחי' אחרת שהיא בחי' חצונית ומקיף לזה והוא בחי' מחנה ישראל שהוא סביב חניית הלוים עד סוף הדגלים היא בחי' חיצוניות יותר היינו אדם שאינו עוסק בתורה ומע"ט והוא בחי' זב שזב הוא היינו שזב ממנו אותו דבר שעל ידו נוטל מאור עיניו וכחו כידוע וכן הוא זה שבטל מדברי תורה שהוא מאור עיניו של אדם וכחו. גם ז"ב הוא אותיות ב"ז כלומר שבחי' תורה ומע"ט אינו חשוב אצלו כ"כ להיות משתוקק אליהם וכמו בזויים המה אצלו ח"ו שאינו חשוב אצלו להיות משתוקק ועוסק בהם והוא בחי' טומאת ז"ב ומשולח משתי מחנות ממחנה שכינה ומחנה לויה רק מחמת שהוא סור מרע ואינו עושה עבירה לשאר בכל מחנה ישראל אבל מי שהוא עושה עבירות ח"ו והוא בחי' מצורע שנגעים באין עליו בעון לה"ר וכדומה מי שהוא בעל עבירה נקרא טמא ומצורע שהוא משתלח אפילו ממחנה ישראל שבשעת העבירה ח"ו אינו בכלל ישראל עד שתוהא ומתחרט על העבירה שעשה ושב ורפא לו ונכנס למחנה ישראל והנה בחי' אלו היו בכלל ישראל היינו הכהנים נכנסו לכל השלשה מחנות בדביקות גדול לה' אחד וזהו מרומז באותיות כה"ן שהן אותיות יחידים שאין להם זווג לעשר היינו אות ה' אין לו זווג ביחידות אות נ' אין לו זווג בעשיריות להיות מאה אות ך' פשוטה אין לו זווג במאות:

וכ"ז מרמז לבחי' דביקות בה' אחד ושאר ישראל היו בכלל במחנה ישראל היינו שכולם