בת עין קפב

וזהו בעתם היינו בעת האת שתלכו בבחי' תשובה השי"ת יזכנו להשיג רוממותו ית' אכי"ר

עוד נ"ל מאחז"ל הנ"ל על אופן אחר דאי' בגמ' לעולם יעסוק אדם בתומ"צ אפילו שלא לשמה שמתוך וכו' ויל"ד הלא אחז"ל כל הלומד תורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ולהבין כ"ז דהנה ענין המצוה הוא לשון צוותא וחבור היינו שע"י המצוה מחבר א"ע לבחי' קדושה עליונה וזה עיקר כוונת ענין המצוה לחבר א"ע לקדושה וזה ענין ופירוש לעשות המצוה לשמה היינו לשמה של המצוה שפירושה של לשון מצוה הוא חבור כנ"ל וזשאמחז"ל שכר מצוה מצוה פי' שכר של המצוה שיהיה בבחי' מצוה וחבור לבחי' קדושה לכן צריך האדם לכוין זה בעת עסקו בתורה ומצות להיות מחובר לקדושה ולא לכוונה אחרת ואז יהיה בעת עשיית המצוה מופשט מתענוגי עוה"ז ויהיה מחובר לקדושה דווקא וזהו אמרז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא פי' מה שאמרו שכר מצוה מצוה היינו שיהיה בבחי' התחברות לקדושה אין זה כ"א כאשר יהיה בעת עשיית המצוה מופשט מהאי עלמא אבל כשהוא עדיין בשעת המצוה בהאי עלמא ליכא שכר מצוה הנ"ל

ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו ושמעתי בשם הרב דק' קארץ זללה"ה ע"ז האופן אף שאין זה לשונו ממש רק בדמיון זה אמר דהנה העיקר שצריך האדם להדבק א"ע אל הבורא ית' שהוא קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו היה הוה ויהיה שהוא מכונה בשם ישן נושן שהוא עתיקא דעתיק ולהרחיק א"ע מסט"א שהוא היצה"ר המכונה בשם ישן זקן וכסיל גד היצ"ט המכונה בשם חדש שהיצ"ט נטבע באדם אחר י"ג שנה והיצה"ר משעה שנולד הוא לפתח חטאת רובץ לכך הוא מכונה בשם ישן וזהו פי' הכתוב ואכלתם ישן נושן היינו אכילה הוא מלשון דביקות לראות לדבק א"ע לבחי' ישן נושן שהוא עתיקא דעתיק וישן הוא היצה"ר מפני חדש שהוא היצ"ט תוציאו אותו לגמרי לבטל אותו עד גמירא ונוכל לומר ע"ז האופן דהנה הבורא ית' הוא סתום וגלייא פי' מהותו ועצמותו הוא סתום ונעלם מעין כל חי שהוא סתומא דכל סתומין לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל שאפי' מלאכים הקדושים שואלים זל"ז איה מקום כבודו והוא ית' נגלה ע"י פעולותיו שעושה ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטים וצריך האדם לקשר ולדבק א"ע בשני הבחי' הנ"ל היינו להאמין שהבורא ית' מהותו ועצמותו הוא סתום ונעלם מעין כל חי ולהאמין שהבורא ית' הוא מנהיג את העולם ומשגיח בפרטי פרטיים שהוא בחי' איתגלייא ונוכל לומר שזה כוונת הפ' וזרעתם את השנה השמינית שלכאורה אינו מובן למה קרא אותה הכתוב שנה השמינית הלא המנין הוא לשנת השמטה וכשכלה שמטה ראשונה מתחיל שמטה שנייה והיה צריך לקרות שנה ראשונה לשמטה שנייה אך נראה לי שלכך מכנה אותה התורה בשם שנה שמינית שאגב מורה לנו התורה דרך עבודה דהנה ב' בחי' הנ"ל נקראים אתה הוא היינו את"ה הוא לנוכח בחי' אתגלייא הו"א בחי' נסתר בחי' סתום את"ה הו"א גימ' חי"ת וצריך להיות תמיד דבוק בבחי' חי"ת. וזהו וזרעתם את השנה השמינית פי' שתראו לזרוע תמיד בחי' שנה שמינית שהוא בחי' חי"ת שהוא גימט' אתה הוא שהוא ב' בחי' הנ"ל וזהו ואכלתם ישן נושן פי' להיות תמיד דבוק בבחי' ישן נושן שהוא סתומא דכל סתומין היינו להאמין באמו"ש שמהותו ועצמותו הוא סתום ונעלם מעין כל חי וישן מפני חדש תוציאו פי' וישן הקב"ה שהוא סתום מפני חדש תוציאו ר"ל מפני ההתחדשות שעושה בכל יום תוציאו אותה לבחי' אתגלייא היינו להאמין שנגלה הוא ע"י פעולותיו שעושה בכל יום ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיים בכל המאורעות ובכל הסיבות שיש לאדם הן בכללות והן בפרטות שאין שום דבר נעשה בלתי השגחתו ית'. ע"כ אין לאדם למהר לרוץ להשיג תאוות עוה"ז שאין שום דבר נעשה בלתי השגחתו ית' יה"ר שנזכה לזה ובזכות זה ובא לציון גואל אכי"ר

ואף גם זאת בהיותם בארץ וגו' ולא געלתים לכלתם. ואיתא בזוה"ק לכלתם חסר כתיב בגין כלה דיליה הנה שמעתי בשם המגיד הגדול זללה"ה פירש ארץ שבעה עממין מרמז על שבעה מדות הרעות והנה זה הכלל שאין להאדם להתיאש א"ע מפעולת התשובה אפילו ח"ו כשיפול לכל ז'