בת עין קכב

ויקהל משה וגו' אלה הדברים וגו' וקושית אוה"ח בזה הלא אלה הדברים מרמזים לט"ל מלאכות שאסור לעשות אותם בשבת ואיך יתכן בזה הלשון לעשו"ת אות"ם אדרבא הלא אסור לעשותן בשבת ואפשר לפרש עד"ז כי מאמר הגמרא ע"פ ויבא גוי צדיק שומר אמונים א"ת אמונים אלא אמנים מאי אמ"ן אל מלך נאמן וזהו אמונה בביאת משיח ואעפ"י שיתמהמה וכו' ובחי' חסד שבבריאת עולמות כמאה"כ כי אמרתי עולם חסד יבנה ובחי' יראה שבבריאת העולם כמאה"כ בראשית ברא אלהים א"ת וגו' בבחי' א"ת כי א' מרמז לבחי' חסד שברא עולמו בגין דיתקרי רחום וחנון ואות ת' מרמז לבחי' יראה כשמקבל עליו עומ"ש ראוי לעשות לו חסד ועד"ז יבואר פלוגתא דר"א ור"י חד אמר בניסן נברא העולם וחד אמר בתשרי נברא העולם בניסן נגאלו בניסן עתידים ליגאל שאלו ואלו דברי אלהים חיים כי ניסן הוא בחי' חסד אביב אותיות כסדרן ותשרי בחי' יראה אותיות למפרע וכשהוא בבחי' יראה שמקבל עליו עומ"ש אז הוא בחי' חסד כנ"ל וג' בחי' הנ"ל מרומזים באמ"ן היינו אל מלך נאמן כי אל בחי' חסד ומלך בחי' יראה שיקבל עליו עול מלכות שמים ונאמן בחי' אמונת משיח וצריך האדם להתאמץ לבא לג' בחי' הנ"ל ע"י אחר היינו המברך שהעונה אמן גדול יותר מן המברך והטעם בזה דבברכה הוא רק שם ומלכות והוא א"מ אבל הבחי' ג' היינו אות נו"ן אין בברכה אבל העונה אמן יכול לבוא לג' בחי' הנ"ל שיש בו וג' בחי' הנ"ל מרומזין בבחי' שבת שי"ן בחי' אמונה הרמוז ליום שכולו שבת ב"ת הס בבחי' חסד ויראה שמחמת ב' טעמים היה הצווי של שמירת שבת בחי' יציאת מצרים ובחי' בריה"ע שמרמזין לב' בחי' הנ"ל וג' סעודות שבת ג"כ מרמזין לג' בחי' הנ"ל וג' בחי' הנ"ל מרומזין בתיבת ט"ל כי ט"ל גימ' ג"פ אח"ד נגד ג' בחי' הנ"ל כי בריאת שמים וארץ הוא בחי' אחד כי בראם אחד יחיד קדמון בחסד וקבלת עומ"ש היא בחי' אח"ד כי הוא ית' יחיד במלוכה וביאת משיח הוא בחי' אחד כמאה"כ ונשגב ה' לבדו ביום ההוא וזהו כוונת הכתוב אלה הדברים כי אל"ה הדברי"ם גימ' אמ"ן במילואו היינו בחי' ט"ל שלשה פעמים אח"ד שהם כנגד ג' בחי' הנ"ל אשר צוה ה' לעשות אותם כי ג' בחי' הנ"ל דייקא צוה ה' כנ"ל וזהו לעשו"ת את"ם הוא א"ת מ"ם היינו ג' בחי' הנ"ל א' בחי' כנ"ל שהוא בחי' חס"ד ות' הוא בחי' תשרי יראה שהוא קבלת עומ"ש מ' הוא בחי' משיח בחי' אמונה הנ"ל וזה דייקא צוה ה' לעשות וזהו ג"כ ששת ימים תעשה מלאכה מחמת שבימי החול צריך לבוא לבחי' אמן ע"י אחר כי אחד מברך ואחר עונה אמ"ן ג' בחי' הנ"ל והנה מלאכה יש בו צירוף א"ל מכ"ה הוא שם אדנ"י במספר מורה על מלכותו ית"ש וזהו ששת ימים תעשה מלאכתך אבל בשבת קודש יהיה לכם שבת שבתון כי בשבת נעשים ג' בחי' הנ"ל ע"י כאו"א כי בשבת כ"א מדובק בג' בחי' הנ"ל ונעשים ממילא כנ"ל וזהו והמלאכה היתה די"ם והותר שיהיה בחי' יתר"ו מבחי' מלאכה שאין בה כ"א ב' בחי' הנ"ל ונחסר ממנו הבחי' ג' היינו שמורה על בחי' אמונ"ה כנ"ל אלא והותר שבאו גם לבחי' ג' גם המשכן הנעשה בט"ל מלאכות שהוא גימ' ג"פ אח"ד מורה על ג' בחי' הנ"ל יהי רצון שנשיג ג' בחי' הנ"ל באמת אמן כן יהי רצון

או יאמר עזה"ד דהנה עיקר בריה"ע היתה בשביל היראה הנקראת ראשי"ת כמאה"כ והאלהים עשה שייראו מלפניו וגו' כי זה סוף כל דבר ותכלית הבריאה שיזדכך האדם ויהיה לו בחי' יראה אמיתיות ורצה הקב"ה לזכות את בני האדם שיודככו לבחי' יראה לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי שע"י תורה ומצות יזדככו מזוהמתם מבחי' גשמיותן כמו שהיה בסיני וזהו ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכל"ת לרמז לבחי' תכלית לשון הסתכלו"ת ולשון תכלי"ת וסוף היינו שיסתכל בתכלית עיקר הבריאה שהיתה בשביל היראה כנ"ל ויתבונן בגודל רוממותו ית"ש ובשפלות מעשי האדם ופחיתת ערכו ופחיתת עבודת האדם לה' ועיני ה' משוטטות בכל הארץ בבחי' עין רואה ומסתכל תמיד בלי הפסק בכל מעשי האדם ובז' יכנע מאוד בראותו דלות מעשיו במיעוט עבודתו לה' לפני גודל רוממותו ית' שמסתכל תמיד בעי"ן רואה כנ"ל וזהו ענין ע' רבתי של שמע וד' רבתי של אח"ד שזהו עיקר יחודא דשמע ישראל שיהיה לו בחי' ד' רבתי ובחי' עי"ן רבתי היינו שיסתכל תמיד