בת עין קיא

אבל כשהוא מחשב מעשה חול מחמת שחסר לו הוא בבחי' עני ורש שתמיד מחוסר משאלות לבו ומכונה באות ריש לשון ר"ש וזהו זכור א"ה אש"ר גימ' שב"ת ר' פי' שתזכור תמיד שבחי' א"ת אש"ר היינו שע"י שהיו בשבת בבחי' ר"ש שהוא חילול שבת זה עשה לך עמלק פי' זה היה הגורם למלחמת עמלק כנ"ל ובזה מתורץ שבזכירה זו כתוב ג"כ מקודם העושה את אשר עשה ואח"כ הנעשה בו היינו לך

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו'. ונוכל לומר עד"ז. דהנה יש בחי' שבת הגדול ובחי' שבת הקטן בחי' לוחות הראשונות ובחי' לוחות האחרונות בלוחות הראשונים כתיב זכור את יום השבת מטעם כי ששת ימים עשה ה' וגומר היינו מחמת שבורא עולמים ב"ה היה שובת ביום השבת. ע"כ צוה את ב"י לשבות בו. ובלוחות האחרונות כתיב שמור את יום השבת וגו' והטעם הוא וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. היינו מחמת שבמצרים היו ב"י שובתים ממלאכה יום אחד בשבוע. ומשה היה בוחר להם יום השבת ע"כ צוה לעשות את יום השבת זכר ליציאת מצרים והחילוק בין ב' טעמים הנ"ל לטעם א' צריך לשבות גם מדיבור בעלמא ששבות בורא עולמים היה רק מבחי' דיבור כמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וכמו שכתוב ויאמר אלהים וגו' בכל פרטי מעשה בראשית ובשבת קודש ששבת מכל מלאכתו היינו מבחינת אמירה ודיבור ע"כ גם אנחנו צריכים ג"כ לשבות אפילו מדיבור בעלמא: שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול. כמו שכתוב ממצוא חפצך ודבר דבר ולטעם ב' אינו צריך לשבות רק ממלאכה שמה ששבתו במצרים לא היה רק ממלאכה מקושי השיעבוד ומטעם זה גם אנחנו שאנו עושין זליצ"מ אין אנו צריכים לשבות רק ממלאכה והנה שבת מכונה בשם דירה נאה כמ"ש ושמרו בנ"י את השבת לדרתם ואיתא בזוהר לדרתם חסר כתיב זכאה מאן דעביד דירה נאה בליביה והנה בחי' עמלק בא מחמת חילול שבת כמ"ש יצאו מן העם וגו' היינו שמחמת שהיו מחשבין בשבת הרהורי חול זה היה גורם לבחי' עמלק אבל אם היו שומרים שבת כהלכתו מחמת זה היו גורמים ביטול הסט"א מכל וכל כמ"ש בגמרא אלמלא שמרו שבת אחד כהלכתו וכו' ולא היה בחי' עמלק כלל וכלל וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק היינו שתזכור תמיד מה שכל אשר עשה לך עמלק הוא רק מחמת בדרך הוא לשון דירה היינו שהדירה שלך שהוא בחי' שבת היה בבחי' בצאתכם ממצרים היינו ששמרו בנ"י את השבת רק מחמת זכר ליצ"מ ולא שמרו את השבת כהלכתו להיות נזהר אפילו מבחי' דיבור ומחשבה ממעשה חול וזה היה גורם שיבא עמלק וזהו אשר קרך בדרך היינו זה שקרה אותך היה מחמת בדרך היינו מחמת שבת דירה שלך לא היה כהוגן אבל אם היו בני ישראל שומרין השבת כהלכתו היה בחי' ביטול הסט"א לגמרי מכל וכל ולא היה בא בחי' עמלק

להבין ענין פ' וכור לזכור עמלק בשבת דווקא. וגם להבין ענין דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הנה ענין עמלק הוא בחי' כפירה בהשם בחי' חסרון אמונה ולזו נסמכה פרשה יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו וגו' לפסוק ויבא עמלק כו' כי ע"י שלא האמינו בה' ובמשה עבדו אשר אמר להם שבת לא יהיה בו וגו' נתגבר בחי' עמלק ובא עליהם למלחמה לכן תקנו חז"ל לזכור פ' עמלק בשבת דווקא שע"י, שיזכרו בחי' עמלק יבואו להאמין בבחי' שבת כראוי וע"י שיאמינו כשבת ומחה שמו של עמלק מכל וכל. אמנם כתיב יצאו מן העם ללקוט וגו' שלא יצאו כל העדה רק קצת מן העם שלא היה להם בחי' אמונה בשלימות והיו בבחי' עמלק בחי' המן אלו יצאו ללקוט ושאר העם שהאמינו בה' והיה בבחי' מרדכי לא יצאו כלל ונמצא בעם ב' בחי' בחי' ארור המן היינו הכת שיצאו ללקוט והכת השני שלא יצאו היה בבחי' ברוך מרדכי אמנם בשני הכתות יש מעלה לכל אחד היינו שלכת של ברוך מרדכי יש מעלה גדולה שהיה להם בחי' אמונה חזקה בה' שלא רצו לבחון כלל אם אמת הוא כדברי משה שאמר שבשבת לא יהיה מן רק שהאמינו באמונה פשוטה בלב שלם שהאמת הוא כן רק שאם בא יבא אחד מחוץ למחנה ויאמר שיש מן חוץ למחנה היה נופלים מבחי' אמונה