ברוך טעם ד

הקדמת בנו של המחבר כבוד הגאון האמתי זלה''ה מודעת בכל הארץ. יקר תפארת כבוד אאמו"ר הרב הגאון האמיתי המחבר זלה"ה. מפאת יראתו הקודמות לעוצם חכמתו. נועם חדושיו ועומקי סברותיו. אשר יגע ומצא ברב חכמתו ושקידתו בלמודי ישיבתו. הן בשבתו על כסא הרבנות בק' וזישניצא. הן אחר זה בשבתו בשלשים שנה עד עת בו חליפתו בק' לייפניק. מאלה נפצה כל הארץ תלמידיו גדולים. חקרי לב. אשר ישבו כסאות למשפט כסאות לבית ישראל זה היה חלקו מכל עמלו בתורה כלילה כיום בחשיכה כאורה. להעמיד תלמידים הרבה ולהאציל עליהם מרוב חכמתו לכוון את שמועתם ולהנחוחם הדרך הנכון. ולהישירם במישור הלימוד האמת וקיים. מבלי נטות מקו האמת וסברה הישרה. ומרוב ענוותו השיב אחור ימינו מעשות ספרים. האמנם כאיש גבורה יכלתו להתגדר בחבוריו במה כחו גדול, ולעשות שם בשם הגדולים אשר בארץ לא נשאו לכו לקרבה אל המלאכה ולשמוע אזן נשמע לי מפיו הקדוש כדברים האלה. מה לי ולבאים אחרי כי ישבחוני לחובר חברים מחכם לעשות לו מתורתינו עטרה להתגדל בה. ולאבד זמני במסדור חדושי וחבורים יחד. ואכתוב למו רובי תורתי די ספוקי. הלא רבת שבעה לה נפשי שבוע והותר כל עוד בחיים חייתי בשבתי בשבת תחכמוני עם תלמידיי המקשיבים לקולי,. גדלו והצליחו ורבו למעלה. עד שהם מחדדים אותי בהלכה. ופה אל פה אדבר בהם ומראה ולא בחידות. ועיניהם רואות את מוריהם כמוני היום. מדריכם בדרך ישרה להסביר פנים בהלכה לישר אורחותם ולהציבם למטרת האמת. לבלתי רום לבבם בגדולות ונפלאות ארחות עקלקלות דרך חריפות המטים עקלקלותם הבונים חרבות למו על אדני תוהו ואבני בוהו, אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם לא בזה בחר ה'. כל בני ישיבת למודי ה' יתבררו ויתלבנו ויצרפו. ומה כשרון יותר לדורש ה' מעל ספר כי אם ראות עיניו בימי שני חייו. נדברו יראי ה' איש אל רעהו ותלמידיה למראה עיניו ישפוט ולמשמע אזניו יוכיח העין והאזן מילין תבחן. ויצא כנוגה צדקת למודם. לא יבושו כי ידברו בשער. (אלו דבריו הקדושים) ולסבת ענותו וצדקתו השרידים אשר שרדו מרוב חדושיו והמה בכתובים. המה מפוזרים ומפורדים בלי סדור נאות וחבור נרצה. אך בי יהמו יחמרו מעי ועיני עוללה לנפשי רע לי ומר עזבו אותם נטושים הנה והנה הנחמדים מזהב ומפז ולי מה יקרו חדושיו אענדם עטרות לי להפיץ ענן אורם על פני תבל להציב לכבוד אאמו"ר הגאון האמיתי ז"ל יד ושם בבית ישראל כי באמת אין זכרון לחכם מבני דורו. אם לא יבוא לזכרון בספר בשכבר הימים הבאים הכל נשכח גם הוא גם תלמידיו. ואם בני דורו ראו כן תמהו מה ידעו הבאים אחריהם. וחם לי לזרעא דאבא כמוני להיותינו בני בלי שם ושמו טוב משמן טוב הלא תפארת בנים אבותם. על כן המו מעי לו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי לשוטט ולחפוש בחדרי חרושיו. ותמצא בקן ידי וכאסוף ביצים, עזובות. אספתים וקבצתים והיו לאחדים בידי. לתתם אל יודע ספר לאמור קרא זה כאוות נפשך עפ"י סדורו בהלכותיו אל מעונותם ירבצון. כמשפט ספר מחובר ומעשהו ורויתי נפש לומדי תוה"ק דשן ועמו טובו ישבעו לבעבור תברכונו נפשכם את כבוד א"א ז"ל גם אותי. וחדושי תורתו לא יעברו מתוך היהודים וזכרו לא יסוף מזרעם. אך רוח נדיבתכם תסמכוני לקוח הספר היקר הזה בכל לבבכם. ואל יקשה בעיני כבודכם אם ידמה לכם כי רביתי במחירהו בערך כמותו ודמי הדפסתו. אבל היו נא באמנה אתי כי פזור הוצאותי על העסק הזה מפאת הכתיבה והקבוץ על צד האופן היותר טוב מהחל עד כלה רבו למעלה ראש. לא יאומן כי יסופר וזה שמו אשר יקראו לו מרשיון הצענזאר ברוך טעמו כי ברוך היה שמו ז"ל וברוך טעמו ונמוקו עמו ועל פי לשון המקרא (שמואל כ"ה ל"ג ברוך טעמך וברוכה את) ובקרב אחב"י זה שמו לעולם וזה זכרו לדור דור:

עמק ההלכה עתה הנה תודתי לה' אשר נתן כזאת בלבבי. ויהי עמדי עד כליתי והשלים חפצי, כה יוסיף אומץ חסדו עמי להוציא לאור תעלומה עוד יתר חדושי כבוד א"א הגאון האמתי ז"ל נוכח ה' דרכי בהדפסת הספר הלז, אשר יצא ראשונה בקרב אחב"י אם דרוש ידרשוהו בהמצאו וימהרו ויחלטו לקנותו בשכבר רצה האלקים את מעשי יהי נועמו עלינו ויכונן מעשה ידינו אכי"ר:

על הטוב יזכר כבוד ש"ב הרב המפורסם מו"ה אלעזר נ"י הרב בע"מ ווינא תחי נא משכרתו שלימה מאת ה' חלף חסרו ואמתו ורוב השתדלותו בהשגת הרשיון בווין מראש עד סוף כן לא ימיש ממנו ומביתו אחריו חסד האלקים לכל צרכם. כי ידי קצרת מחשיב כל תגמולהו עלי ולבעבור ראות עיני כבודו כי יודע ומכיר אנכי בטובתו. ולמען כבודו של הרב הגאון הנ"ל את פניו אני נושא תחת עוצם גמולו הטוב להדפיס דבר הסכמתו ואגרתו עד עולם לא תשכח:

והנה מצאתי עצמי מוכרח לעורר את אחכ"י על עוצם אזהרת תוה"ק בהשגת גבול. וכל הסכמות וגאוני דור ודור שפה אחת ודברים אחרים להם. ביחוד בענין הדפסת ספר שיכול לבוא המביא לבית הדפוס לזזק והפסד הגדול מנשוא. וגודרים גדר בעד ההדפסה שנית בלי ידיעת המביא. משך שש שנים מיום בלות הדפסת הספר. ואף על זה הספר תפקחנה עיני כבודכם לביתי יגיע בהדפסתו שנית בלי ידיעתי משך שש שנים:

הקטן יהושע העשיל תאומים פרענקיל הקדמב ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר עשה ופעל הכל יש מאין המוחלט ויציר כפיו על כולם נתעלה ובעת הפר צווי ביקר בל ילין. רום קרנו נגדע. ומעדן גן הוא והובדל לעבודת האדמה להכין את כל אלה אל עם גבר עשה ועד עשרים דור צדיק יחון האריך אפו בלי לכלותם בעברה. עד נמצא צדיק אשר לבו נכון. ואת פרי בטנו לעולה הכין. בהר ה' אשר שם שוכן וזרעתם בכסא חקוקה. אתם ברית לעולם יכון ולתוך כור ברזל נפשם שמה. עד עת בא דבר ה' לחונן. הוציאם באותות ומופתים ודגלו עלי אהבה גדולתו הראה להם עין בעין ורובי תורתו ע"י נאמן ביתו צוה ובל תמוט עולם ולנצח יכון. פלפולין דאו' אותם להתחכמה ואותן ההלכות הנשכחים מלב נבון בעת אבלי איש אשר צדקת ה' עשה. כן קנם בפלפולי איתן שמה לזכרון. כן בכל דור ודור אותה. להכינה ולסעדה. חכמי הדור בפלפולם ולב נבון ישננו לבניהם אותה בלי לשכחה. וגם בגלותינו ה' לא עזבנו. וגדולי הדור המה ותלמידי' יעמדו בפרץ. לשובב נתיבות עולם. ולעשות ציצים ופרחים. להגדיל התורה ולהאדירה. ואני הגבר צעיר בתלמידים. מעודי על ברכי התלמידים נתגדלתי. ודבריהם בצמא שתיתי. ובהיותי בר שבסר זכיתי להסתופף בצל הקודש ה"ה מו"ח זצללה"ה הרב הגאון מופת הדור מוהרב"פ זלל"הה. ומאוד נמצאתי לחן בעיניו. וידו לא זז ממני. ולערך שנה א' הייתי אתו למדנו כמעט רוב הש"ס עם הראשונים וכל שעה הראנו גדולות ונפלאות בפלפולו. והילדות אשר בי העיז פני בפני רבי. ליקח הרשות לשוב לביתי. הגם שהי' נגד רצונו עכ"ז נתרצה לזה ואחר כן שבתי אליו עוד לכמה ימים ומסר לי כמה פלפולים ודרך הלימוד מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר. ופקד עלי לשאול אותו תמיד ספקותי וכן עשיתי בבואי לביתי. את אשר מצאה ידי הצעתי לפניו. ובאהבה גדולה השיבני ויורני דרך הישר ובעת כי נלקח מאתנו פניתי לעיין בכתבי חידושיו אשר נבעו ממקור חכמתו וראיתי כי הנם נעלמים מעיני כי נגנבו רובם. והנשאר בלה הי' ואין רשומן ניכר והעתרתי דברי לבניו הרבנים הגדולים נ"י אשר המה יתנו לי איזה מחידושיו לשמח לבבי בפלפוליו ונעתרתי לדברי. ויתנו לי את אשר עמהם בכתובים. ובראותים את פעלו ורב גדלו אשר הכין ופעל בחכמתו ורוחב בינתו אמרתי עם לבבי. לא נאה מעצור את החכמה בבית הכלא. ומי יתן ויתפרש כנפי' ע"פ תבל. וברחובות תתן קולה והנה אחרי רואי כי באו הדברים מפוזרים פעם בדרך חקור דין. ופעם בדרך חידוד. ופעם דרך דרוש. ואין להם קשר ואמרתי אחבירה אותם ולקטתי פרחי' מבין העמרים עד כי יחדיו היו תואמי' אחד לאחד בקישור הדברים אפס כי הוצרכתי פעם להוסיף פעם לגרוע איזה דבר כדי שיהיו מצומדי' היטב גם יחד. ואשר הי' ביכולת לשמור לשון הכתוב נצרתם נפשי ולא שניתי אולם לעת ההכרח שניתי כאשר הי' נראה לדעתי ורציתי לסמן השינוי בציון לידע ההבדל בין לשון המחבר ללשוני אולם ברבות ההעתקה לא נשמר המעתיק להעמיד ציון על מכונו לכן נתערבו הדברי' יחד ולזאת אליך הקורא אודיע כי תראה איזה שגיאה דע כי לא מלב המחבר בא כי אנכי אשר העוויתי אולם בטחתי כי מעט אשר ימצא שגיאה וטעות ואם לפום ריהטא נראה תמי' בדבריו יראה אחר העיון כי נכון הוא. ואולם צריך לעיין בלב נבון כי דבריו עמוקי' המה ובלשון חכמי' נדברו ואחר כל אלה אבקש מהמעיין שלזכות ידינני. כי את אשר ביכולתי עשיתי ואם שגיתי בקצת דברים לא ימלט רבות הטובה ביתר הדברים והנני ראיתי