ברטנורא על התורה, במדבר ל:ב

וידבר משה אל ראשי המטות חלק כבוד לנשיאים וכו' עד או יכול שלא נאמר פרשה זו אלא לנשיאים בלבד פי' דאע"ג דכתב לבני ישראל הייתי מפרש ראשי המטות של בני ישראל שכן מצינו במקומות הרבה למ"ד משמשת בראש התיבה במקום על והואיל והפרת נדרים ביחיד מומחה כלומ' שמצוה מן המובחר כך היא הייתי חושב שלא נאמרה אלא לראשי המטות בלבד:

זה הדבר משה נתנבא בכה אמ' וכו' עד מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר קשה שגם ישעיה נתנבא בזה הדבר כדכתי' זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב זה הדבר אשר דבר עליו ה' דסנחריב מלך אשור. וי"ל דהכי קאמר התם זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מקודם על ידי משה שנתנבא עליו פורענות כדכתיב בתורה אוי לך מואב וגם על אשור נתנבא פורענות כדכתיב בפרש' בלעם וענו אשור ואעפ"י שכתו' בפר' שחוטי חוץ זה הדבר נראה לו לרש"י לדקדק מכאן מעלת נבואת משה יותר משם משום דהתם אייתר ליה לג"ש ללמד על פרשה זו שנאמר לכל ישראל וכדפרש"י לעיל. אך קשה למה לא ראה דבר זה מפסוק וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם הכתוב בפר' תצוה. וי"ל לפי שאותה פרשה אינה נבואה שיצטרך לומר כן לאחרים אלא צווי למשה עצמו שיעשה כן כדמוכיחי קראי. וקשה מאי ד"א דקאמר מועט הוא. וי"ל משום דקשה לו לפי הפי' ראשון למה נתיחדה מצוה זו לכתוב בו לשון זה יותר משאר מצות של תורה לכך פי' ד"א שכא ללמדנו דין מיוחד במצוה זו: