ברטנורא על התורה, ויקרא כב:יד

ואיש כי יאכל קדש תרומה נראה דפרישנא כן כי היכי דלא תיסק אדעתין דדווקא בקדשים חייב עליהם חומש דאית בהו כרת אבל תרומה דלית בה כרת אימא לא קמ"ל. וקרא זה מדבר בקדשים ואע"ג דכתי' קרא אחרינא בפרש' ויקרא ואת אשר חטא מן הקדש ישלם הוה אמינא התם מיירי בהנאה והכא מיירי באכילה ואי קשיא לך אם על ההנאה חייב על האכילה לא כל שכן י"ל דאי לא הוה כתי' רק קרא דויקרא דמשתעי סתמא את אשר חטא מן הקדש ישלם הוה אמינא זו היא אכילה אבל על ההנאה לא לחייב וכדדרשינן לעיל גבי תושב כהן ושכיר לכך כתב הוה אמינא דצריכי תרי קראי חד לחייב לחומש על האכילה בפירוש וחד על ההנאה ותרוייהו בקדשים משום שחייבים עליהם כרת אבל על התרומה שאינה בכרת אלא במיתה בלבד אימא לא לחייב עליה חומש לכך פירשינן כי יאכל קדש תרומה שהרי כל הענין דבר בה: