ברטנורא על התורה, בראשית מח:טז

יברך את הנערים מנשה ואפרים. צריך לישב מה בא ללמדנו הלא כל הפרשה כולה מדברת ממנשה ואפרים ונראה דנוכל לומר דמשום דכתיב בתחלה ויברך את יוסף ולא אמר ויברך את מנשה ואפרים והייתי סבור שהיה מברך בנים אחרים ליוסף ובעבור שלא היו שם היה תולה הדבר ביוסף כי עקר הברכה שתהיה פנים בפנים וכמו שדרשו רז"ל אמור להם פנים כנגד פנים גם אמרו עם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה לכך אמ' רש"י מנשה ואפרים. ומה שאמ' הכתו' ויברך את יוסף הטעם הוא כמו שאמ' הרמב"ן ותדענו במקומו. או הוא כמו שפירש הר"ר יצחק אבן לטיף שהמתברך צריך גם הוא לכוון לקבל הברכה מפי המברך והם לא ידעו לכוין כיוסף לכך תלה הברכה ביוסף. מהר"ר:

וידגו כדגים הללו שפרין ורבין ואין עין רעה שולטת בהן פי' לפי שמכוסין במים ואין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין: