ברטנורא על התורה, שמות כה

תרומה ויקחו לי לשמי פי' דהל"ל ויקחו תרומה ולמה היה צריך לכתוב לי להשמיענו שתהא התרומה לי כלומ' מקודשת לשמי.

ואחת נדבת המשכן שהתנדבו י"ג דברי' האמורין בענין צריך לישב הא ט"ו דברי' הן זהב כסף נחשת תכלת ארגמן תולעת שני שש עזים עורות אלים מאדמים עורות תחשים עצי שטים שמן למאור בשמים אבני שהם ואבני מלואים. ונ"ל דלא חשיב שמן למאור ובשמים לשמן המשחה שלא היו באין לנדבה רק היו נקחין מתרומת הלשכה כדרך שאר קרבנות צבור ועוד שלא היו צריכין למלאכת המשכן. ואם יקשה המקשה אם כן למה כתבן הכתוב באמצע הדברים הבאין בנדבה היה לו לכתו' אחר עצי שטים אבני שהם ואבני מלואים. נ"ל דלכך הפסיק הענין להורות לנו כי אבני שהם ואבני מלואים לא התנדבו אותן הצבור כשאר הדברים רק הנשיאים הביאום כדכתיב בפרש' ויקהל. מהר"ר:

מאדמים צבועות אדום לאחר עבודן פי' מדלא כתי' אדומים אלא מאדמים משמע מאדמים מחמת דבר אחר ולא אדומים מעצמן. אמנם בירושלמי כתוב שהיו משרבטין האלים ומכין אותן בשרביטים בעודם קטנים והדם נצרר בהכאתן ואח"כ שוחטין אותם:

ועשו לי מקדש ועשו לשמי בית קדושה הוצרך לפרש כן משום דמשכן אקרי מקדש כדמוכח בפ' פרה אדומה לכך פי' מקדש בית קדושם:

מבית ומחוץ תצפנו ג' ארונות עשה בצלאל וכו' במסכת שבועות דריש ליה מדחזר וכתב תצפנו דלא הוה ליה למכתב אלא וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ ותו לא מהר"ר:

לא יסורו ממנו לעולם קשה שהרי בפר' במדבר סיני כתו' ושמו בדיו שנראה משום שהיו מסירין אותן לפעמים י"ל שזה שנאמ' להלן ושמו בדיו ר"ל שיתקנום ויעמידום על עמדם לשאת הארון כי בעודו מונח בקדש הקדשים היו הבדים מדולדלים ולכך אמ' בשעת מסעות ושמו בדיו ואחרים תרצו כי ד' בדים היו ועל שניהם מהם אמ' ושמו בדיו ועל האחרים אמ' לא יסורו ממנו ואומרים כי משמעות המקרא מוכיח שהיו לארון ד' טבעות ואין זה כפי' רש"י:

אמתים וחצי ארכה וכו' ואעפ"י שלא נתן שיעור לעוביה פירשו רז"ל שהיה עביה טפח פי' דרשו זה מדכתיב אל פני הכפורת ואמרו ג"כ רז"ל שיערו חכמים שאין פנים פחותים מטפח בפ' קמא דסוכה:

כרובים דמות פרצוף תינוק להם פי' מתרג' ילד רביא והכף הוא כ"ף הדמיון כמו רובים כלומ' כמו ילדים והיינו דמות תינוק:

צורי נתת לעבדך עצמה

בפרשת ויקחו לי תרומה

כן תרבה לי אונים ואל

בואתה תצוה את בני ישראל