ברטנורא על התורה, שמות כב:ד

כי יבער יבעיר בהמתו וכו' ויזיק לאחת משתי אלה ברגל או בשן קשה מנא לו דבשתי אלה משתעי קרא. י"ל לפי שכתוב כאן לשון בעור ולשון שלוח כדכתיב ושלח ובער ולשון בעור נופל על השן כד"א כאשר יבער הגלל עד תומו שפי' השן ולשון שלוח נופל על הרגל כד"א משלחין רגל השור והחמור הכי אתמר בגמ':

בשדה אחר שדה של איש אחר פי' לפי שנקוד בשדה בחירק שהוא סמוך למלת אחר ואינו ר"ל בשדה אחר אלא שדה של איש אחר:

מיטב שדהו שמין את הניזק וכו' עד והניזקים שמין להן בעדית כך אמרו חכמים הנזקים שמין לה בעדית בעל חוב בבינונית כתובת אשה בזיבורית וטעמא דמלתא הנזקים שמין להן בעדית לפי שרוצה אדם בקב שלו יותר מקבים של חבירו. ובעל חוב בבינונית לפי שדבר תורה בעל חוב בזיבורית שכן כתו' והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה וחזקה אין אדם מוציא מהמיטב אלא מן הזיבורית אבל אמרו חכמים בבינונית כדי שלא לנעול דלת לפני לווין וכתובת אשה בזיבורית לפי שיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ושמא תתן עיניה באחר כדי שתצא ותטול כתובה לכך אמרו חכמים תטול מן הזיבורית: