ברטנורא על התורה, שמות כא:ו

בדלת ולא במזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד פי' לאפוקי שלא יטה ויוציאנו מציריו וירצע עליו:

את אזנו הימנית או אינו אלא השמאלית ר"ל או זה דמהיכא תיתי לך לומ' השמאלית ולא הימנית ת"ל אוזן אוזן לגזרה שוה נאמ' במצורע תנוך אזנו וג"ש זו מופנה מצד אחד שלא היה צריך לשנות הענין בפרשת ואם דל הוא אלא היה לו לכתו' שם ועשה כמשפט הראשון ומדשינה הכתו' לכתוב פעם אחרת אזנו הימנית שמע מינה לאפנויי ללמוד גזרה שוה למקום זה:

ר' שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר פי' מרגלית כלומ' דורשו בעניין יפה אמ' הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדי כשפסחתי על המשקוף ועל המזוזות פי' שבשביל שפסחתי על המשקוף לכך אמרתי כי לי בני ישראל עבדים וכן כתו' בסוף הפסוק ההוא כי לי בני ישראל עבדים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ומה שאמ' רבן יוחנן בן זכאי ואם מוכר עצמו הוא אינו קשה על מה שאמ' לעיל בתחלת הפרשה שבמכרוהו ב"ד דבר הכתוב כלומ' דסבירא לי שגם המוכר עצמו נרצע ופירש לך בכאן הטעם כי לי וכו' ואם מוכר עצמו הוא אזן ששמעה בסיני כי לי בני ישראל עבדים וכו' קשה דלפי זה היה ראוי שירצע בשעת המכירה הראשונה. וי"ל דהכי קאמר עכשיו לסוף שעבודו שהתורה חסה עליו והוציאתו לחרות הוא חוזר שנית וקונה אדון לעצמו לכך ירצע דבשעה ראשונה נמכר מפני דוחקו ועתה הוא נמכר על מה שאמ' אהבתי את אדוני:

או אינו אלא לעולם כמשמעו אין לפרש כל ימי חייו של עבד דאי אפשר לטעות בדבר זה דהשתא בעבד כנעני הוא דכתי' והתנחלתם אותם לבניכם ואי ס"ד עבד עברי עובד כל ימיו אמאי אצטריך קרא בעבד כנעני תיפוק ליה מק"ו לכך נראה לפרש לעולם כל ימי חייו של אדון ולא של עבד ממש כך נוכל לפרש:

ועבדו לעולם עד היובל ת"ל ואיש אל משפחתו תשובו קשה איך רואה ממקרא זה שאין הנרצע עובד אלא עד היובל. י"ל משום דמקרא זה יתר הוא דמאחר דכתב שם וקראתם דרור בארץ לא הוצרך עוד לומ' ואיש אל משפחתו תשובו אלא שבא לרבות את הנרצע שאע"פ שכתו' בו ועבדו לעולם גם הוא יוצא ביובל: