ברטנורא על משנה אבות ה:ו

בין השמשות. בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה:

פי הארץ. לבלוע קורח ועדתו:

ופי הבאר. בארה של מרים שהיתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות. ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר (במדבר כ״א) עלי באר ענו לה:

פי האתון. בין השמשות נגזר עליה שתדבר עם בלעם:

והקשת. לאות ברית שלא יהיה עוד מבול:

והמן. שירד לישראל ארבעים שנה במדבר:

והמטה. שנעשו בו האותות. ושל סנפרינון היה:

והשמיר. כמין תולעת, ברייתו כשעורה. כשהיו מראים אותו על האבנים הרשומות בדיו, הן נבקעות מאליהן. ובו פיתחו אבני האפוד והחושן, דכתיב בהו במלואותם:

הכתב. צורת האותיות שהיו חקוקים בלוחות:

והמכתב. שהיו נקראים מכל הארבעה צדדים:

והלוחות. של סנפרינון היו, ארכן ששה, ורחבן ששה, ועוביין שלשה. כאבן אחת שארכה ורחבה ועוביה שוין. ונחלקה לשתים ונגללים היו וחצובים מגלגל חמה:

אף המזיקין. אלו השדים. שלאחר שברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה היה מתעסק בבריאתן, וכשברא רוחותיהן לא הספיק לברוא גופויהן עד שקדש היום, ונשארו רוחות בלא גוף:

ואילו של אברהם אבינו. נגזר עליו בין השמשות שיהיה נאחז בסבך בקרניו בשעת העקידה:

אף צבת בצבת עשויה. תרגום מלקחיה צביתהא. הצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת, וראשונה מי עשאה, על כרחך מאליה נעשית בידי שמים, ונבראת בין השמשות. וזה נדחה בגמרא בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נד:), ואמרו, אפשר שהצבת הראשונה נעשית בדפוס שהתיכו הנחושת באש והציקוהו בתוך הדפוס ונעשית הצבת מיד: