ברטנורא על משנה אבות ד:ז

החושך עצמו מן הדין. במקום שיש גדול ממנו. אי נמי, אומר לבעלי הדין שיתפשרו:

פורק ממנו איבה. שהיוצא מבית דין חייב, שונא לדיין, שאומר בלבו לא היפך בזכותי:

וגזל. שמא יחייב הזכאי ונמצא שגזל בא על ידו:

ושבועת שוא. שמא יחייב שבועה למי שאינו חייב בה ונמצא מביא לידי שבועת שוא. אי נמי, קרי תנא לשבועת שקר שבועת שוא, כגון האומר לא לויתי ולוה, דבשעת שבועה יצאה מפיו לשוא:

והגס לבו בהוראה. בלא עיון ובלא המתנה: