ברטנורא על משנה אבות ד:כב

הילודים למות. מי שנולד כבר עתיד הוא למות:

והמתים. עתידים לחיות ולעמוד ליום הדין, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות ולדראון עולם:

וחיים לדון. עומדין להיות נדונים ליום הדין:

לידע. מאחרים:

ולהודיע. לאחרים:

ולהודע. להבין מעצמו:

הוא היוצר. שכל העולם הוא בידו כחומר ביד היוצר. ומה טעם, לפי שהוא הבורא שברא את כל העולם כולו מאין, לפיכך יכול לעשות בו כרצונו:

הוא המבין הוא הדיין. אחר שהבין כל מעשיהם מביאן בדין לפניו:

הוא בעל דין. שהוא תובע את החוטאים:

והוא עתיד לדון. לעולם הבא:

ולא משוא פנים ולא מקח שוחד. שאינו נושא פנים אפילו לצדיק גמור שלא יענישו על עבירה קלה שבאת לידו. ואינו לוקח שוחד המצוה בשביל העבירה. אלא נותן שכר על המצוה ועונש על העבירה. כך פירש הרמב״ם:

ודע שהכל בא לפי חשבון. פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. כך עבירות קלות כשהן מרובות עולות לחשבון גדול:

שעל כרחך אתה נוצר. שהנשמה אינה רוצה לצאת מן הפרגוד, מקום טהור שהנשמות מונחות שם, וליכנס במעי אשה במקום טמא, ומלאך בא ומוציאה בעל כרחה ומכניסה במעי האשה:

ועל כרחר אתה נולד. בשעת הלידה אינו רוצה לצאת, ומלאך מוציאו בעל כרחו:

ועל כרחך אתה חי. יש אדם מדוכא ביסורים ורוצה למות ואינו יכול: