ברטנורא על משנה אבות ג:ז

תן לו משלו. לא תמנע מלהתעסק בחפצי שמים בין בגופך בין בממונך, [שאינך נותן משלך, לא מגופך ולא מממונך], שאתה וממונך שלו:

מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה. הוא הדין לכל שיחה בטלה, אלא שדבר בהווה שדרך הולכי דרכים לדבר במה שרואים בעיניהם. ויש אומרים, דאשמועינן רבותא דאע״ג דעל ידי כן הוא מברך ברוך שככה לו בעולמו, אעפ״כ מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו, מפני שהפסיק ממשנתו:

ניר. תלם המחרישה, כמו נירו לכם ניר (ירמיה ד,ג):