ברטנורא על משנה זבחים ה:ו

התודה ואיל נזיר קדשים קלים. אין מועלין בהן:

שחיטתן בכל מקום. אין טעונין שחיטה בצפון:

ונאכלים בכל העיר. דגבי חטאת כתיב (שם י׳) ואכלתם אותה במקום קדוש, ואין שלמים במקום קדוש אלא במקום טהור דהיינו בכל העיר שהוא מקום טהור מליכנס שם מצורעים:

לכל אדם. לזרים:

ליום ולילה. בתודה כתיב (שם ז׳) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר. ותניא, תודת שלמיו, לרבות שלמי נזיר:

המורם מהם. חזה ושוק שנתן מהן לכהן כשאר שלמים, דתודה לשלמים אתקוש דכתיב (שם) וזאת תורת זבח השלמים וגו׳ אם על תודה וגו׳. וארבע חלות מארבע מינים שבה כדכתיב (שם) אחד מכל קרבן לכהן הזורק וגו׳, ומורם מאיל נזיר, זרוע בשלה וחזה ושוק וחלת מצה אחת ורקיק אחד:

כיוצא בהן. נאכלים בכל העיר ליום ולילה:

לכהנים לנשיהם. כדכתיב (שם י׳) ואת חזה התנופה וגו׳ תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך: