ברטנורא על משנה זבחים ד:ו

לשם זבח. לאפוקי שינוי קודש, כגון לשם זבח אחר:

לשם זובח. לאפוקי שינוי בעלים. כדילפינן לעיל בריש פרק קמא ממוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה׳ אלהיך נדבה כו׳:

לשם אשים. לאפוקי אם שחטו על מנת לעשותו חתיכות צלויות בגחלים:

לשם ריח. לאפוקי אם צלאן תחלה חוץ למערכה, דתו לא מסקי ריחא:

לשם הנחת רוח. נחת רוח להקב״ה שאמר ונעשה רצונו. וכל הני ילפינן להו מדכתיב אשה ריח ניחוח:

לשם חטא. לשם חטאו שהוא מביאו עליו:

אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו. אלא שחטו סתם, כשר:

שהוא תנאי ב״ד. שישחוט סתם ולא לימא לשמן, דלמא אתי למימר שלא לשמן:

שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. הלכך אי הוה אומר שלא לשמן אף כי אמרו הבעלים לשמן, לאו מידי הוא, דלאו בדידהו תליא מילתא, דכתיב (ויקרא ז׳:י״ח) המקריב אותו לא יחשב. והלכה כרבי יוסי: