ברטנורא על משנה זבחים יג:ג

שהשוחט להדיוט כו׳. השוחט קדשים בחוץ לאכילת הדיוט חייב:

המעלה בחוץ. לצורך הדיוט, פטור משום העלאת חוץ. דגבי שחיטה כתיב דם יחשב לאיש, אפילו השוחט לאיש. וגבי העלאה כתיב לעשות אותו לה׳, אינו חייב כשמעלהו בחוץ עד שיכוין בו לה׳:

ושחטו פטורים. דכתיב (שם י״ז) דם יחשב לאיש ההוא, אחד ולא שנים:

והעלוהו חייבין. דכתיב (שם) איש איש וגו׳ אשר יעלה כו׳, שאין תלמוד לומר איש איש, אלא לרבות שנים שאחזו באבר והעלוהו, שהן חייבין:

העלה. ונודע לו:

וחזר והעלה. מאותה בהמה עצמה, חייב על כל אחת ואחת:

עד שיעלה לראש המזבח. דכתיב (בראשית ח׳) ויבן נח מזבח לה׳. אלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח:

אפילו העלה על הסלע. דכתיב (ויקרא י״ז) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה׳ פתח אהל מועד, ולא מזבח בבמת יחיד. ובפרשת המעלה בחוץ כתיב. והלכה כר׳ יוסי: