ברטנורא על משנה יומא ב:ג

מי שוחט. את התמיד:

מי זורק וכו׳ כל העבודות הללו בפייס אחד הן. שמי שיכלה בו החשבון כמו שפירשנו, זכה, והוא זורק את הדם למזבח אחר שקבל הדם במזרק שהזורק הוא המקבל. והסמוך לו שוחט. ואע״פ שהשחיטה קודמת לקבלת הדם מ״מ מפני שעבודת הזריקה גדולה מן השחיטה שהשחיטה כשרה בזר משא״כ בזריקה דמקבלה ואילך מצות כהונה, לפיכך זכה הראשון שהגיע לו הפייס בזריקה, והסמוך לו בשחיטה. והסמוך לשוחט מדשן את המזבח, והסמוך למדשן את המזבח מדשן את המנורה. וכן כולם:

הראש והרגל. של ימין, בכהן אחד:

ושתי הידים. בכהן שני:

העוקץ. הוא הזנב

והרגל של שמאל, בכהן שלישי:

החזה. הוא שומן החזה הרואה את הקרקע, וחותכין אותו אילך ואילך בלא ראשי הצלעות:

והגרה. מקום שהוא מעלה גרה, הוא הצואר, ובו מחוברים קנה הריאה עם הכבד והלב. החזה והגרה בכהן רביעי.

ושתי הדפנות. בכהן חמישי.

והקרבים. בששי.

והסולת. עשרון למנחת נסכו של תמיד בשביעי.

והחביתים. חצי עשרון למנחתו של כהן גדול שקריבה עם התמידים בכל יום שנאמר (ויקרא ו׳:י״ג) מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, בשמיני.

והיין. ג׳ לוגין לנסך התמיד, בתשיעי:

י״ג כהנים זוכין בו. בפייס זה, י״ג עבודות של כהנים המנויות בהן כפי הסדר הכתוב במשנה:

כדרך הלוכו. בחייו:

היה קרב התמיד. ת״ק סבר הטוב והיפה קרב תחלה. ובן עזאי סבר כדרך הלוכו, הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי הידים, ושתי הדפנות, העוקץ והרגל. ואין הלכה כבן עזאי: