ברטנורא על משנה יבמות ז:ה

והשוטה. אפילו ע״י חופה וקידושין לא פוסל ולא מאכיל, שאין קנינו קנין:

נחתך העובר שבמעיה תאכל. מיד. והוא הדין אם ילדתו ומת:

עיברה לא תאכל. שהעובר אינו מאכיל:

גדול משל אב. שהבועל אינו מאכיל לפי שלא בא עליה לשם קדושין ולאו קנינו היא, ובנו מאכיל:

העבד פוסל משום ביאה. אם בא על הכהנת פסלה מלאכול בתרומה:

ואינו פוסל משום זרע. אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר:

נכבש. נדחק ובא עליה:

הרי זה עבד. שולד שפחה כמוה:

היתה אם אביו בת כהן לישראל תאכל בתרומה. אם מת אביו, אף על גב דהולד קיים ובעלמא ולד פוסל, האי לא פסיל, דלאו בתר אבוה שדינן ליה דלאו זרעו הוא: