ברטנורא על משנה תרומות ז:ב

בת כהן שנשאת לישראל. ואסורה לאכול בתרומה:

משלמת את הקרן. כדין גוזל את חבירו, אבל לא חומש דכהנת היא, וכתיב (ויקרא כ״ב:י׳) וכל זר לא יאכל קדש יצאה זאת שאינה זרה ואפשר לה שתשוב לבית אביה כנעוריה ותהא מותרת לאכול בתרומה:

ומיתתה בשרפה. אם זנתה תחת בעלה ישראל, כדכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) ובת איש כהן כי תחל לזנות וכו׳, כל שהיא בת כהן לא שנא אשת כהן ולא שנא אשת ישראל באש תשרף:

נשאת לאחד מכל הפסולים. כגון חלל נתין וממזר, משלמת קרן וחומש, שהרי נתחללה בביאתו ואינה ראויה עוד לאכול בתרומה והרי היא כזרה:

ומיתתה בחנק. דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות, מי שראויה לחזור לבית אביה אלמלא זנות זה היא בשרפה, יצתה נבעלת לפסול לה שאינה ראויה לחזור לבית אביה שזו אינה בשרפה:

וחכמים אומרים וכו׳ דלא הויא זרה עד שתהא זרה מתחלתה ועד סופה וזו הואיל וכבר אכלה בתרומה אינה משלמת את החומש:

ומיתתה בשרפה. ובת איש כהן כתיב מכל מקום. והלכה כחכמים: